תורת המהות והעצמות

 הרב אריה חיים נווה שליט"א / השיעור התקיים בתאריך 26/8/19

 סוד המוטיבציה לפעול

דברנו בפעמים הקודמות על ההישג הנדרש מן האדם אולי אנחנו צריכים לשים את זה עוד פעם במסגרת ועם דגש כדי שאנחנו נראה לאן אנחנו מתקדמים. כי כשאנחנו נגיע לראש השנה  (אנחנו עוד נדבר על זה במסגרת של 'ההכנה לראש השנה') אנחנו צריכים (הרב נווה - אני אומר את זה ממש 'בדחילו ורחימו' אני רוצה שאתם תבינו למה אני מתכוון) להבין למעשה על מה ישפטו אותנו. ואני לא מתכוון' לשפיטה של דת שיהיה עכשיו משהו מלמעלה שמסתכל עלינו עם משקפות לראות אם שמנו ציציות ובאיזה צבע.

השפיטה למעשה'

אם אנחנו פועלים לפי הטבע הרוחני או לא פועלים לפי הטבע הרוחני

ז''א עד כמה חרגנו מהטבע הרוחני.

והאמת היא שזה לא בדיוק 'שפיטה' אין זה שם אחר וקוראים לזה 'שפיטה' אבל זה לא 'שפיטה' של משהו שבא לחפש אותך אלא זה הטבע הרוחני. זה כאילו כמו מדד. מכיוון שהאדם נברא בצלם אז הוא נבדק כמה הוא חרג מהצלם פשוט מאוד' כמה הוא לא היה בצלם שלו. אז ההסתכלות היא הסתכלות הרבה יותר כללית ופחות נניח יורדת לפרטים. כי לפעמים אין יכולת לאדם לעשות את הפרטים או לקיים את הפרטים מכל מיני סיבות אבל בודקים'

האם צלם האלוקים שלו נשמר

האברים שלנו אע''פ שזה רמ''ח אברים ושס''ה גידים זה מהווה גוף אחד וכשזה מהווה גוף אחד הם חייבים להיות מסונכרנים אחד עם השני ז''א אם קורה משהו לאיבר אחד באופן אוטומטי זה מקרין לכל שאר האברים (הרב נווה - ואני לא מדבר כרגע רק על האברים הפיזיים כל מה שאני מדבר תמיד תעשו לזה הכללה כי אי אפשר לרדת על כל נושא ונושא. תבינו את זה גם כן משל לכל מה שמתרחש בתוכנו מבחינה רוחנית). האברים שלנו למעשה הם 'כלים לקדושה' הכלים של הקדושה שיש זה הנשמה. הנשמה העליונה שבאה מהצד של 'הרזין דרזין' אין לה בכלל עוד צורה אבל כאשר היא יורדת לצורה היא מתפלגת לרמ''ח אברים ושס''ה גידים. אז זה כמו אור לכלים. ומכיוון שיש לנו רמ''ח אברים ושס''ה גידים שהם כלים אז האלוקות באה לידי ביטוי בהם היא פשוט יורדת בכל אחד מהם. אבל מכיוון שזה לא רמ''ח אברים ושס''ה גידים נפרדים זה מזה כי הם מייצרים גוף אחד אז הכל קשור בהכל אז יש סוג של 'ערבות הדדית' ויש גם סוג של 'התכללות' שכל דבר שאתה עושה במצווה אחת או איבר אחד זה כולל בתוכו את כל שאר האברים. אז ידוע שלא כל אדם יכול לעשות את הכל כל הזמן. לכאורה, אדם כדי להפעיל את כל האברים שלו היה צריך לעשות ולעסוק בכל התרי''ג מצוות כל הזמן 24 שעות ביממה כדי שהאורח חיים ידבק בכל האברים שלו ואתה לא יכול לעסוק בכל הדברים כל הזמן. האור האלוקי הרי בעצמו התפלג לרמ''ח אברים ושס''ה גידים זה הרמ''ח 'מצוות עשה' ושס''ה 'מצוות לא תעשה' וכדי שתהיה אלוקות שלמה אז אתה צריך שכל זה יהיה פעיל כל הזמן אבל זה בלתי אפשרי אז מה שקורה יש 'מידת התכללות'. ומידת ההתכללות אומנם יש מצוות שאומרים שמי שעושה אותן כאילו עשה את כל המצוות כולן אבל אתם צריכים לדעת שהמצוות בגופן ז''א האופן שהן באות לידי ביטוי זה מלבוש נורא נמוך שמקיימים אותו ע''פ ההלכה (הרב נווה - כשאני אומר 'נמוך' אני לא מתכוון 'חס ושלום' ירוד באיכות אני פשוט מתכוון שייך לעולם נמוך יותר) בעולם העשייה אבל יש לו מקבילות בעולמות עליונים יותר.

אז הרבה מאוד אנשים לא יודעים את זה אבל הם מפעילים את כל התרי''ג מצוות בכל רגע נתון בזה שהם שומרים על צלמם. אבל צריך לדעת באמת, מה הוא השורש כדי להפעיל את הכל.

ולמה הדבר דומה. כמו למנצח בתזמורת, הוא מחזיק הרבה מאוד כלי נגינה ופתאום לאחד הכלים נקרע המיתר. הוא קלט את זה. בסדר, אז הוא יודע לפצות, הוא מיד יודע לפצות, הוא יודע': אני יודע לשמוע למנגינה. הוא שומר על ההרמוניה, הוא שומר על המנגינה, הכל מתרחש, אבל הוא לוקח בחשבון' אוקי יש לי כנר אחד שאיבד את המיתר שלו או יש לי כאן עכשיו מנגן בתוף אני רואה שהיום הוא קצת מתעכב הוא קצת יותר איטי מאשר השאר. אז המנצח יודע כל הזמן להתאים את הקצב ולהתאים את המוזיקה כדי שהמנגינה תישמר. ואנחנו שואלים': מי זה כאן המנצח, כי זה הנקודה המרכזית. ואנחנו שואלים גם: מה המנגינה. אז כמובן שאנחנו מדברים על המושג שנקרא ''התודעה של האדם'' ''הדעת של האדם'' אבל ספציפית הדעת שלנו צריכה להיות מחוברת למשהו היא חייבת לדעת מה המנגינה.

והגית בו יומם ולילה

כשאנחנו מדברים על ההגות וספציפית על 'הצופה' בהגות אז (אנחנו דברנו על זה בפעם הקודמת) יש לנו למעשה שלוש דרגות: יש את התודעה ומעל התודעה יש את הצופה. כי התודעה אתה כבר נמצא במסגרת האני - הדעת זה כבר במסגרת האני - יש כבר אישיות. אני לאו דווקא אומר שהיא אגוצנטרית אני לאו דווקא אומר שהיא עובדת למען עצמה אבל יש ''אני'' זה לא יעזור, יש שמה 'אני נפרד'. וכאשר אנחנו אומרים ''דעת'' או ''תודעה'' זה כבר אומר ''אני'' כי יש שמה 'הזדהות' יש שמה 'התחברות'. וכאשר אנחנו אומרים ''צופה'' ''צופה ויודע סתרנו'' אז זה כבר תלוש. ולמעלה מזה יש את ההכרה 'הכרה' מלשון 'כתר' (הרב נווה – דברנו על זה שיעור שעבר אז צריך לדעת מה ההבדל בניהם ואיך אנחנו עושים בזה שימוש נכון).

ההגות היהודית קודם כל לוקחת את האדם את הדעת שלו ומחזירה לו אותו

מכמה סיבות : א. שיהיה ישוב הדעת ב. שאדם לא יהיה אינסנקטיבי וחייתי ג. שהוא לא יהיה נתון לשיגעונות שלו ולטירוף שלו. אחת הקללות שכתובה בתורה זה ''והיית משוגע ממראה עינך'' אז צריך לדעת לקרוא את זה 'משוגע' זה לא משוגע פתולוגי כמו היום, אלא עצם העובדה שאדם אין לו סדר מחשבתי, אין לו תוכנית מחשבתית, אין לו חזון, היום שלו לא מתוכנן, החיים שלו לא מתוכננים הוא לא בונה משהו ''אל תיקרא בניך אלא בוניך''. בונה יודע 'יש לי תוכנית בנין אני יודע מה אני עושה אני יודע איפה אני יהיה בעוד עשר שנים' אבל אדם רגיל הוא אינסנקטיבי הוא קם הוא עובד ע''פ סברות כרס' מה שבא עכשיו הוא עושה, מה שהוא חושב עכשיו הוא אומר וזהו, אין לו שום דבר מעבר לזה. מה אתה בונה. אני לא יודע. מה אתה עושה. אני שורד. הולך עושה כסף אוכל שותה. אז אנחנו לא נמצאים במקומות האלה אנחנו צריכים להימצא במקום שהוא - הרב נווה - אני לא רוצה להשתמש במילה 'חזוני' כי אצלנו החזון שזה לעתיד זה גם השורש שממנו באנו. לכן ההסתכלות 'חזון' כאילו זה 'אידאה עתידית' שכולנו נהפך להיות איזה 'חברה מתוקנת' זה נראה להרבה מאוד אנשים נחמד אבל בסדר, שכולם יצאו להפגנות בכיכר המדינה אז גם אני אצא, לא בזה מדובר.

אנחנו מדברים על הטבע הרוחני שלנו על הצלם שלנו

אז למעשה החזון שלנו שהוא העתיד זה לחזור בכלל לצלם שלנו זה לחזור לטבע הרוחני שלנו, לטבע האלוקי שלנו.

וזה מה שמבקשים מאתנו כל הזמן העניין של ''ועתה ישראל מה ה' שואל מעמך כי אם ליראה.. ולדובקה בו'' אז אומרים הרי אי אפשר להידבק בו ''הלו אש אוכלהו'' אז אומרים: ''ידבק במידותיו''. אבל 'להידבק במידותיו' זה לא סתם להיות נחמד זה מורכב. זה מורכב' מה הם המידות שלו. וחוץ מזה אם ''הוא אחד ושמו אחד'' למה יש לו 'מידות' למה אין לו 'מידה'. מה השורש שממנו הוא מתפרס למידות  'מה הוא'

(הרב נווה - אנחנו עוד לא התחלנו את המסלול של ''תורת ההגות'' כי זה מסלול שלם שצריך להתחיל אותו מאפס ועם למידה מאוד מוקדמת של הרבה מאוד עקרונות כל פעם אני זורק לכם קצת דברים כדי שתתנסו בזה בנתים. זה מה שהכי חשוב לי ''ההתנסות'' ''החוויה'' ואני בכוונה לא נותן את כל המידע כדי שזה לא ישפיע עליכם פסיכולוגית. אני לא רוצה שתהיו תחת השפעה אני רוצה שאתם תהיו אישיות עצמאיות. יהודי צריך לחשוב לבד, יהודי צריך למצוא את דרכו לקב''ה לבד, יהודי צריך לעמוד על הרגלים לבד. היום נתפסים ברב כאילו זה מפקד בצבא' הרב אני צריך לעבור דירה אז תגיד לי אם ברחוב בן יהודה 29 זה בסדר בשבילי. לא צריך לרדת לרמות האלה. זה לא נכון ואסור להשתמש ברב כסייקיק. יש לך דרך אתה צריך לעשות. אם אתה אדם 'ירא שמים' ו'נקי כפיים' ואתה תעשה את הדברים כמו שצריך אין שום סיבה שההשגחה הפרטית ממילא לא תוביל אותך למקומות הטובים אבל אם אתה תהיה תחמן ואתה תעסוק בגזל ואתה תנסה להונות אז מצפה לך צרות וזה לא משנה מה ינבאו לך. אז אי אפשר ללכת לרב ולשאול אותו ולא משנה איפה הרב הזה נמצא ומה גודלו כשההתנהגות שלך היא בדיוק ההיפך מזה. אז לא סתם נאמר ''תמים תהיה עם ה' אלוקיך'' ואדם צריך להיות 'ישר' בראש ובראשונה ו'נקי' ותעשה את מה שאתה צריך לעשות ותסמוך על ההשגחה שהיא תוביל אותך למקומות הנכונים. הקב''ה לא יזרוק אותך לאשפתות בזמן שאתה עושה מעשים טובים ואם הוא זרק אותך לאשפתות אז זה 'ניסיון' זה לא להעניש אותך. אז מאוד חשוב שהשכל שלנו יהיה מיושר. בעיקר הלב, הלב לא ישר ''אור זרוע לצדיק וליישרי לב שמחה'' אדם שיש לו שמחה זה אדם שהוא 'ישר לב' ואדם שהוא 'ישר לב' יש לו שמחה. זה תמיד הולך ביחד. זה כמעט סימן לאדם עצוב שהוא לא 'ישר לב'. סליחה שאני אומר את זה אני לא רוצה לפגוע באף אחד אבל כל אדם צריך לעשות חשבון נפש במיוחד בתקופה הזאת שאם הוא עצוב הוא לא 'ישר לב'. ואדם יכול לבוא ולהגיד': אבל אני כל היום בבית אני עשיתי משהו למשהו? 'יושר הלב' זה לאו דווקא שאמרו לך' זה עולה 9.90 ואתה נותן לו 9.90 'יושר לב' זה משהו אחר וזה בדיוק ההיפך מ'עקמומיות הלב' לעקם את כל העולם כדי שזה ישרת את המטרות שלך ואת הרצונות שלך זה אתה צריך לשרת את המציאות לא המציאות צריכה לשרת אותך (

להיפך את הרצון לקבל ברצון בעל מנת להשפיע

אנחנו נולדנו בצלם אלוקים אז בראש ובראשונה הקב''ה הוא נקרא ''טוב ומטיב'' הוא 'מקור ההשפעה' הוא לא 'מקור קבלה' הוא לא מקבל - אז עיוות זה קודם כל שאתה מתחיל לקבל אז אין ספק שאנחנו זקוקים אז אמרו לנו' אתם ישויות מקבלות כי הקב''ה ברא אתכם כאלה וזה הבריאה ''יש מאין''. 'הרצון לקבל' זה הבריאה ''יש מאין''. זה בדיוק המקום שהקב''ה ברא. בסדר גמור אבל זה 'לקבל על מנת להשפיע' זה לא 'לקבל על מנת לקבל' אחרת כולנו נהפוך לחורים שחורים ואנחנו נשנוק את כל הבריאה הזאת, כי זה פחות או יותר מה שקורה היום. אבל אם אנחנו נדע איך להיפך את 'הרצון לקבל' שיהיה 'בעל מנת להשפיע' אז אין בעיה אז אתה גם יכול לחיות זה מה שהזוהר אומר ''הפך רצון תשכח צינור'' 'רצון' זה הרצון לקבל לעצמו ו'צינור' זה מעביר. אז זה לא שבצינור אין מים יש מים אבל הוא מעביר אותם. אז אדם צריך להיות צינור מעביר 'וצינור מעביר' זה צינור מעביר של המחשבות שלו של הרגשות שלו וגם של דברים פיזיים. מן הסתמא, אנחנו צריכים להיות בעלי צדקה ובעלי חסד. לא להתרוקן, אבל צריך להיות חכם ולדעת איך לחשב את הדרך הרוחנית שלך עם הדברים הפיזיים שלך.

דעת ואינטליגנציה רוחנית

(הרב נווה - עכשיו אני רוצה לעמוד טיפה על ההבדל בן ההגות שאנחנו מדברים עליה לבין מדיטציה כי זה מאוד חשוב אנחנו לאט לאט נכנסים למקומות נורא עדינים) וכתוב ''דעת אין הבדלה מניין'' 'דעת' נותנת הבדלה. הבדלה ביהדות זה מה שפה קוראים 'אינטליגנציה'. אינטליגנציה זה יכולת הפרדה. למשל יש 'אינטליגנציה ויזואלית'. מה זה אינטליגנציה ויזואלית. זה יכולת הפרדת צבעים. מה שעושים במבחני טיס' נותנים לך כוורת מציירים אותה בצבעים שכל משושה מאוד דומה אחד ליד השני. שמים לך שמה : אדום בהיר, ורוד שהוא קצת יותר כהה וכתום בהיר ושואלים אותך: איזה צבעים אתה רואה שם. אז 'אינטליגנציה ויזואלית' תגיד: זה אדום, זה ורוד, זה כתום. ואנשים שאין להם הפרדה מספיק בתוך המוח אין מספיק רזולוציה להפריד את זה אז הם יתבלבלו. ומה שקורה שחלק מהשאלות שואלים אותם: האם אתה רואה כתמי צבע זהים באותו מקום. אז הם מסמנים. ולמעשה זה לא כתם של צבע אלא שלושה צבעים שונים פשוט חיברו כמה כוורות ביחד כמה משושים ביחד לצבע אחד כי זה מה שהם רואים. אז אנחנו קוראים לזה ''אינטליגנציה ויזואלית'' שלמעשה זה ''רזולוציה ויזואלית'' זה יכולת הפרדה - אני יודע לשים את זה פה ואני יודע לשים את זה פה - אני יודע לעשות קטגוריות רוב האנשים לא יודעים לעשות את זה לרוב האנשים אין 'אינטליגנציה רוחנית' וזה הסכנה הגדולה שהרבה מאוד אלה שמזהירים מ'חוכמת הקבלה' או אפילו מ'חוכמת החסידות' טוענים שאנשים רגילים שאתה מלמד אותם את זה אין להם יכולת הפרדה וכשהוא זורק מילה לאוויר אתה מבין על מה מדובר אבל הם לא מבינים על מה מדובר והם ייקחו את זה למקומות שלהם. כמו המילה ''אהבה''. אז 'אהבה' זה נהיה הדבר הכי פרוץ בעולם אין מילה יותר פרוצה מהמילה הזאת אז זה נהיה 'חיבוקי' וזה נהיה 'מעגלי אור' וזה נהיה 'חיבוקי עצים' וזה לא הדבר שעליו אנחנו מדברים אהבה של הבורא זה משהו אחר לגמרי ולאט לאט אנחנו מנסים להבין את זה.

פסקה מב' הבנה ואהבה

מה אנחנו לא מבינים? מדובר כאן על אהבה

בפסקה מ''ב ב''הקדמה לתלמוד עשר הספירות'' הקב''ה אומר שכל הבעיה של האנושות שאין הבנה אותו. עכשיו, להבין אותו אתה אומר: מאיפה אני יכול להבין, אתה 'אור אין סוף' מה אני יכול להבין 'אור אין סוף'. איך אתה אומר את זה באחת הפסקאות של ''הקדמה ל'' זה לא בתוך ''תלמוד עשר הספירות'' זה ''הקדמה לתלמוד עשר הספירות'' אתה אומר': שכל הבעיה היא שאני לא מבין. איך אני יכול להבין אותך. אז כמו שאנחנו אמרנו בספר ''מאור ושמש'' הוא אומר שהשם המפורש הוא א.ה.ב.ה ואם אנחנו רוצים להתחיל לתפוס קצת משהו בגלימה של המלך (לתפוס במלך אי אפשר אבל לתפוס בגלימה של המלך) אז מדובר כאן על אהבה (הרב נווה -  נשים את זה רגע בצד ועכשיו אנחנו נדבר על שני דברים אחרים לגמרי).

ההבדלים בן מדיטציה להגות

כשעושים מדיטציה - יש המון סוגים של מדיטציה - ו'מדיטציה' זה בסה''כ ''הנעת התודעה'' לאן שאתה מניע את התודעה ותוקע אותה זה סוג של מדיטציה. ביהדות אנחנו לא עושים מדיטציה מכמה סיבות: א. היא לא טכנית ב. ותיכף אתם תבינו להבדלים גדולים מאוד שיש במדיטציות. יש שתי מדיטציות, אחת זה no mind'' זה מעין בהייה בחלל הפנוי ויש מדיטציה אחרת שזה נקרא mindfulness שזה כאילו ב full mind . מה ההבדלים שהם עושים בניהם? ב no mind אתה לגמרי צופה ואומרים לך: תהיה צופה אל תהיה מעורב. תצפה במחשבות שלך ברגשות שלך בגוף שלך וכו' אבל אל תהיה מעורב. אתה אומר: אוקי, בסדר, אני מסוגל להגיע לזה. אבל מה בינתיים אני עושה. מי זה הצופה הזה? אז אומרים לך': זהו פה יש לך clear sky תחכה ככה הרבה זמן ואז אמור לקרות לך משהו. ב mindfulness הם יותר משתמשים בתעבוד עם המון תודעה אתה זז' אל תזוז בלי תודעה. שני הדברים נשמעים נהדר.

ביהדות אנחנו לא עושים את זה בצורה כזאת מכיוון שהצופה כן בא עם שפיטה הוא לא לא בא עם שפיטה 'שפיטה' אני מתכוון לא ביקורת 'שפיטה' הכוונה סטנדרט לפי איזה סטנדרט אני מסתכל על האירועים. אני רואה בנ''א, אני לא יכול להיות סתם צופה פאסיבי ולהגיד': טוב אני רק 'צופה' לא אהיה מעורב. לא נכון לעשות ככה. הדבר הזה שהם עושים אותו אתם צריכים לדעת שזה פילוסופיה שלמה וזה כ''כ חשוב שאתם תבינו שאנחנו ממש לא עושים מדיטציה.

חלק גדול מהפילוסופיה במיוחד 'הפילוסופיה הבודהיסטית' כפי שהיא נוסחה זה שבני אדם למטה סובלים יסורים ואתה צריך לעשות detachment מזה וללכת מפה. והמדיטציה של ה no mind עושה detachment מטורף היא עושה ניתוק מטורף. אנחנו לא רואים את זה ככה יהודי לא רואה ביסורים יסורים הוא לא אמור לראות ביסורים יסורים. סיפרנו את הסיפור המפורסם על רבי זושא, שבאו לרבי אלימלך וגם למגיד ואמרו לו: אנחנו רוצים ללמוד על יסורים. אמר: 'יסורים' אנחנו לא סבלנו יסורים אבל יש לנו אח שקוראים לו 'רבי זושא' אתם תמצאו אותו הוא תקוע בשלג באיזה בית מדרש הוא מלומד ביסורים לכו תשאלו אותו 'מה זה יסורים'. טוב, אז הם הולכים, דופקים בדלת, עד שפילסו את הדרך עד אליו, נכנסים, רואים אותו יושב, צריף, אין כלום, יושב עם גמרא, רזה כחוש, מתכסה בשמיכה מלאה טלאים. ומסתכלים עליו בהלם. שואל אותם: מה לכם. באנו ללמוד על יסורים. 'יסורים' אני לא יודע מה זה יסורים. למה הם לא מגדירים את המילה 'יסורים' כי יסורים זה שפיטה 'יסורים' זה החלטה שאתה עובר יסורים. היסורים באופן אובייקטיבי הם לא יסורים זה החלטה שאתה עובר יסורים

יסורים זה הגדרה זה שפיטה אין יסורים אובייקטיבים

תראו בנ''א בחדר כושר אם היה חייזר נוחת על פני כדור הארץ היה ניכנס לחדר כושר היה אומר: זה מחנה עינויים. אבל אנשים שבפנים נראים, כולם 'קולים' עוד עושים עינויים עם מוזיקה. ומה הקטע, הם עוברים ממכשיר למכשיר, ואתה אומר: רגע שניה, זה לא נראה שמשהו דוחף אתכם, אתם נכנסים ברצונכם, מענים את עצמיכם, מה אתם מזוכיסטים. אדם שקם בחמש לפנות בוקר ועושה ג'וגינג עכשיו אתה אומר לו: אתה נורמאלי, תישן כולם ישנים עכשיו מה אתה עכשיו קם בחמש בבוקר עושה ג'וגינג ודברים כאלה, קר/חם, שותה ביצים טריות מה עובר עלייך 'מה אתה רוקי'. אבל הוא לא מגדיר את זה הוא מגדיר את זה ''כייף'' תגיד לו: ''רע לך''. לא רע לי נעים לי. מה נעים בזה, יש אנשים שסובלים, תזיז אותם 100 מטר הם מתים מזה. אז זה הגדרה - יסורים זה הגדרה - כשהיינו בצבא כל אדם יגיד לך, מה טירונות בצבא זה ''לכולי עלמא'' זה יסורים אבל אתם מכירים את המורעלים שרצו להיות רמטכ"לים ואחרי שכבר המ''כ התעייף הוא ממשיך לרוץ, אז לגביו זה לא יסורים. אז אתה אומר' רגע זה באופן אובייקטיבי לא עובד עליך. לא, זה הגדרה, הוא לא מגדיר את זה כיסורים. תבואו תראו חקלאים אצלנו במושב עובדים 'קיץ' 'חורף' 'סתיו' 'אביב' אין להם לא יום ולא לילה מכנסיים קצרים וסנדלים שיא החום שיא הקור, תגיד לו: אתה בעינויים. הכי כייף בעולם. הוא תופס את האדמה ומריח אותה. ז''א זה הכל עניין של הגדרות בתוך השכל וזה לא הגדרות אובייקטיביות אין כזה דבר שבנ''א עובר יסורים שהם יסורים. גם מצב כלכלי אם הייתם שואלים את 'רבי אלעזר בן פדת' או את 'רבי חנינא בן דוסא' תגיד': אתה עני מרוד, אתה סובל מזה, לא. אבל אתה עני מרוד, לאשתך אין כסף לקנות חלה לשבת. בסדר, זה המצב, מסתדרים אתו הכל בסדר זה אותו רגע. אז אותו רגע עם חלה ואותו רגע בלי חלה זה אותו רגע אני יכול להפוך את עצמי לאומלל אם אני אומר': יואו אין לי חלה ואני יכול להגיד': טוב אז אין לי חלה. זה אותו רגע - אז יסורים זה שפיטה אין יסורים אובייקטיבים - ואם תאמר על חולי של גוף, חולי של גוף זה לא יסורים, אי אפשר להכחיש חולי של גוף. אבל היו אנשים גדולים מאוד 'ענקי עולם' שהיו חולים מכף רגל עד ראש והיית רואה אותם מחייכים. טוב, הרב מה אתה מחייך, אז הוא אומר: על בלעם כתוב ''נאום הגבר שתום העין'' והתרגום כותב ''עינא פקיחא'' אז בפשט כתוב שהוא ''שתום עין'' חסרה לו עין אחת ותרגום אונקלוס אומר: שהעין שלו פקוחה. איך זה יכול להיות. אז אמרו' שמה שפה פגום ושרוף או אכול או חרוב למעלה זה בנוי. ודרך אותה עין שלא הייתה לו הוא התנבא עם הקב''ה. אז הצדיקים אומרים': אם אני סובל פה האברים שלי למעלה נבנים. אז מה הוא חווה? הוא חווה את חווית הבנייה של האברים שלו

ואחד מהצדיקים בירושלים היה שמן מאוד (ממש שמן) ובאו ואמרו לו: הרב זה לא ראוי שאדם כמוך יראה ככה בציבור. אז הוא אמר': אני לא צריך לעשות חשבון לאנשים אני עושה חשבון לקב''ה והתיקון שלי הוא תיקון של לאכול 'אני מתקן כשאני אוכל'. הפסיקו להציק לו, הניחו לו. ואז הוא בא והוא אמר: אני עכשיו צריך להפסיק, התיקון שלי הוא ההיפך. אז שאלו אותו: מה זה המשחקים האלה. אז הוא אמר שהוא ניצוץ של 'רבי אליעזר' ו'רבי שמעון' שבהתחלה היה 'עב בשר' ואח''כ הוא היה צריך לרזות ואפילו הטלית הקטן שהיה עליו הייתה כבדה עליו. טוב אז התחיל לרזות (הרב נווה - 'התחיל לרזות' זה אנשים חזקים הם לא אוכלים. עשה צום. הם לא עושים דיאטה הוא כבר מצמיד את זה למצווה) אז הוא עושה צום ממוצאי שבת אחרי סעודה רביעית עד כניסת שבת עד הארוחה של שבת זה נקרא ''תענית הפסקה''. עכשיו, היו באים והיו אומרים לו: הרב סובל. אז הוא אומר: הגוף שלי סובל מזה שאין אוכל אבל אני נהנה מזה שהשומן נשרף. אז תלוי איך אתה מסתכל על זה. אתה יכול להגיד': אני רעב ואתה יכול להגיד': השומן נשרף. תלוי איך אתה מסתכל. אז מי ששמן יגיד': אני רעב, מי שקצת יותר חכם יגיד': עכשיו השומן שלי נשרף, בזמן שאני רעב וכואב לי השומן נשרף. אז תגדיר את עצמך איפה את נמצא, רבי אלעזר/ רבי שמעון או שמן. על כל פנים, זה הכל עניין של הגדרה.

הקב''ה זה אקסיומה אין עליה שפיטה

אבל חשוב מאוד להבין שהקב''ה לא נותן משהו רע הוא לא עושה (חס ושלום, אני רק מדגים) ''עכשיו אני נותן רע לאנושות'' הוא לא עושה את זה מהקב''ה 'לא תצאנה הרעות והטובות'. גם אין משהו שהוא מגדיר את זה 'זה טוב' כביכול זה פשוט זה - הקב''ה זה אקסיומה, אין עליה שפיטה - אתה לא יכול להגיד': הקב''ה הוא טוב כי אתה צריך להגיד 'טוב' ביחס למשהו אחר. אם אתה אומר 'טוב' אז זה 'טוב' למשהו שהוא רע. אז אין הגדרה של 'רע' ו'טוב' בעולמות העליונים. בעולם האצילות, הדברים האלה לא קיימים 'משה רבינו' ו'פרעה' זה אותו דבר בעולם האצילות. אז אנחנו צריכים לדעת שקודם כל יש מציאות שלגבינו אנחנו יכולים להגיד שהיא בוודאי טובה והוא נקרא ''טוב ומטיב'' לגבינו. אבל כשלעצמו, איך נקרא הקב''ה? אין לזה שם. עכשיו - למה אנחנו יודעים שזה ''טוב ומטיב'' לגבינו - אז להבדיל אלף הבדלות (אני שוב נותן משל) זה כמו ''הפרש פוטנציאלים'' פשוט הוא רווי הוא מלא זה ישות שהיא מלאה ולא חסרה אז ביחס אליו הכל חסר אז עובר מהמלא לחסר, זה הכל. אז הדבר היחידי שכן אפשר להגיד בסטטוס שלו (ושוב זה מבעד לעיניים שלנו) זה שזה מלא זה שלם והוא לא חסר שום דבר(הרב נווה - זה חשוב מאוד כי תיכף אתם תבינו למה אנחנו מתכוונים).

חוק הצמצום

עוד נתון שאתם צריכים לדעת (הרב נווה - תיכף אני יחבר לכם את הכל כי אני פתחתי כאן הרבה קצוות ואני צריך לחבר את הכל) זה חוק ידוע ''חוק הצמצום'' שנמצא בחוכמת הקבלה. חוק הצמצום אומר (במילים שלנו) שאותו מודל נמצא בכל העולמות אתה מקבל את אותו עולם 'העתק הדבק' פשוט מצומצם יותר בכל העולמות. וזה להבדיל כמו 'בובות בבושקה' שנמצאות אחת בתוך השנייה שאע''פ שאתה רואה את הבבושקה הכי קטנה זה אותו מודל של הבבושקה הכי גדולה. וזה למה? איך אני אדע לעלות מעולם לעולם אני עולה מעולם לעולם מזה שיש לי משהו קטן פה ואני אקח את המקבילה שלו לעולם עליון. אז יש לי 'עשר ספירות' אז אומרים לילד אפילו 'תעשה חסד'. אבא' מה זה חסד. תיקח 5 ש''ח תיתן אותם לחבר שלך. אז זה חסד. אז להגיד': שזה החסד של 'אברהם אבינו'. טוב' זה לא החסד של 'אברהם אבינו' ולא עם כוונות של 'אברהם אבינו' אבל זה 'חסד'. אז גם הדברים שנעשים בעולמות הכי עליונים אפשר להוריד ומורידים אותם למטה והם מתקיימים פה בלי יוצא מן הכלל. אז אפילו לבנ''א שאינו רוחני גם כן הדברים יורדים להבנה של המשמעות כדי שהוא יבין אותם. אז מתחת ל'עולם העשיה' יש את 'העולם הזה'. ''עולם הזה'' זה עולם לא מוגדר כשאדם מצביע עליו הוא קורא לזה ''העולם הזה'' כי 'עולם העשיה' זה עולם של עשיה של מצוות אבל מתחת לעולם העשייה יש את 'העולם הזה' עולם קונקרטי כביכול ובעולם הקונקרטי איפה שאנחנו נמצאים אתה יכול לדבר לבנ''א מהמקום שבו הוא נמצא ואח''כ לעלות את זה למקום הכי עליון. למה. כדי שתמיד תהיה שיחה. כי איך אדם יעלה מ'עולם הזה' ל'עולם העשייה' ומשם לעולמות עליונים יותר.

אז עכשיו אני רוצה לשאול אתכם שאלה,

מה הרגש או מה המצב שבו האדם מרגיש הכי מלא, מה המצב או מה הרגש שאדם מרגיש גם הכי שלם ?

(הרב נווה – וכאן זה כבר מתחיל לחבר את הכל. אני רוצה שתרגישו אתם צריכים לענות את זה מתוך ניסיון החיים שלכם אני לא אמור ללמד אתכם משהו חדש אני פשוט צריך לתמלל את מה שאתם כבר יודעים ''וחיי עולם נטע בתוכנו'' הקב''ה כבר שם בתוכנו את הכל יש בנו את כל המידע בתוכנו אנחנו רק צריכים להוציא אותו החוצה) מתי הרגשתם מלאים בגלל זה אני אומר 'מלא' ו'שלם' כי יש כאן שני דברים זה מלאות ושלמות (ששוב עם 'אינטליגנציה רוחנית' אפשר לעלות על זה. יש הבדל שאתה 'רווי' שאתה אומר': אני מלא, לבין זה שאתה אומר': אני שלם ובכוונה לקחתי את שתי המילים האלה) כי יש מקום שכביכול הקב''ה נמצא בו והוא מלא ושלם. אז כל אדם שעבר גיל מסוים (נקרא לזה ככה) מתי הוא הרגיש 'מלא' ו'שלם' ומן הסתמא התולדות לזה זה 'שמחה' 'סיפוק' מתי הרגשתם שזה מילא את כל עולמכם כאילו היית עסוק בזה 24 שעות ביממה (הרב נווה - אין משהו שאתה לגמרי עסוק להבדיל 'חס ושלום' מהצד של הסטרא אחרא זה דאגה או פחד. דאגה ופחד זה מעסיק, אתה רואה אריה, פיצוצים, אבל אנחנו יודעים שאנחנו מדברים על דברים טובים אנחנו לא מדברים על דברים שלילים)

אז מה ממלא מאוד את הלב ?

התאהבות

כשאתה מאוהב לא כשמאוהבים בך היו מצבים גם הפוכים שהיינו בתיכון ומשהו בא ואומר לך' תשמע אחי אתה לא יודע שההיא הייתה מאוהבת בך. אתה אומר: מי יודע מאיפה אני יודע. גם כשההורים שלנו אוהבים אותנו והם נותנים לנו את הכל וזה לא משנה כמה ההורים אהבו אותנו לא הרגשנו את זה. אז אנחנו לא מרגישים שאוהבים אותנו. זה נוח לחשוב את זה, נוח לדעת את זה, זה נחמד שאתה מקבל מחוות כאלה אבל זה לא ממלא אותך

המילוי האמיתי מגיע כאשר אתה מאוהב

 כמובן שאני לא רק מדבר על התאהבות של גבר ואישה תקלטו' זה רק אחד מהפנים של האהבה כי תסתכלו ב''שיר השירים'' איך הקב''ה קורא לשכינה, הוא לא מתייחס אליה רק כבת זוג הוא קורא לה גם ''ביתי'' הוא קורא לה ''אימי'' הוא קורא לה ''אחותי'' אז הוא נותן לה את כל הכינויים, למה. כדי להגיד לנו שאהבה זה 'אהבה' ב 360 מעלות ויש לה המון פנים וכדי שתהיה - אהבה שלמה, אהבה שאינה תלויה בדבר היא צריכה מכלול - אבל לנו לא יצא להוציא אהבה כזאת עזה על אחים בטח לא בדור הזה, הדור הזה כ''כ ירוד וכ''כ עסוק בעצמו (סליחה שאני אומר את זה אני חייב להגיד את זה כי אתם צריכים לדעת את זה, אני לא רוצה להגיד עסוק בשנאת חינם אבל הוא כ''כ עסוק בעצמו) שהאחים שלנו מי סופר אותם בכלל. אם תקראו פעם על עניני אחים: איך הם שמרו אחד על השני ומה הם חשבו, היית אומר 'וואלה, פעם היו אחים' היום אין לנו רגש לזה כל כך. להורים אין לנו כ''כ רגש הכיבוד הורים שלנו מאולץ כ''כ רק כדי לא לריב איתם ועם הילדים זה כבר אינסטינקט. קשה להגיד' שאני אוהב את הילד שלי בגלל הילד שלי אלא יש לי אינסטינקט לאהוב את הילד שלי. אז אינסטינקט זה בטח לא דבר 'מלא' והוא יותר חשוד לכיוון החייתי. אז כשאנחנו כבר מדברים על 'התאהבות בחירית' אם כבר זה בבן זוג (ואני רק לוקח את זה כמשל).

אהבה

עכשיו (הרב נווה - אני חוזר לאחד הקצוות שאני השארתי שהזהירו אותנו רבותינו וזה אזהרה מוצדקת ולכן אני אומר כאן את האזהרה ושהאזהרה הזו תהיה אתכם בכל שיעור) זה מסוכן מאוד לדבר על אהבה יש 'נופלות אהבה' 'נובלות אהבה' (הרב נווה - זה אותו דבר, בחלק מהספרים זה כתוב ''נופלות אהבה'' ו''נובלות אהבה'') שלוקחים את זה למקומות של עינוגים ואז אתה יכול להגיע למקומות מאוד לא יפים ולא נכונים. הבעיה היא שזה בכלל מקום לא נכון.

תנסו כל הזמן לחזור למושג שנקרא ''השם המפורש א.ה.ב.ה'' כפי שזה כתוב בסידור של האריז''ל שיש שמה כוונות לכוון לשם והוא מכוון לאין סוף הוא מכוון לעולם האצילות. קודם כל זה מתחיל מ'עולם האצילות' ואח''כ הוא מכוון את זה לעולמות עליונים יותר ששמה אין נפרדות. אז צריך לקחת את זה כאילו למקום הזה. אבל גם אם אתה לוקח את זה למקום הזה אתה לא יכול לקחת את זה למקום הזה כ'מקבל' אלא כ'נותן'. זה לא חוכמה להגיד': אהה לכוון ל'אור אין סוף' אין בעיה ואז אתה מרגיש: קצת שמחה, שאתה רוצה אהבה, יש בזה קצת חדווה אבל זה סכנה כי אתה לא אמור לכוון את זה כמקבל אתה הרי אמור לתת אתה ישות משפיעה

 אז בואו רגע נסתכל על זה - וזה המטרה של השיעור קצת שאני רוצה בכל זאת שאתם תנסו טיפה בבחינת ואתה ''תא חזה'' - מה ז''א שהקב''ה אוהב 'אור אין סוף' הוא לא אוהב את 'אור אין סוף' אלא אוהב באיכות של 'אין סוף'. מה הכוונה בזה?

אז לאהוב 'אור אין סוף' זה אומר' שאם אני מסתכל על בנ''א רגיל (בואו נשווה את זה לבן אנוש) בנ''א קודם כל אומר: יש אותי ויש אותך. אז הוא כבר עושה 'סוף' כבר הוא עושה תבניות. הדבר השני שהוא עושה הוא שופט. ואיך הוא שופט? לפי התבניות האישיות שלו 'אתה בא לי טוב/ לא בא לי טוב' 'אתה מתאים לי אתה לא מתאים לי'  ז''א אין לו הסתכלות אובייקטיבית יש לו הסתכלות לגמרי סובייקטיבית - אתן לכם דוגמא - הרב נווה - היום שחררתי את ההקלטה על 'תחרויות הכישרונות' שעושים בכל העולם. אז יושבים שמה ארבעה שופטים, שמה שנשמע להם טוב אז הם שופטים ואם משהו לא נשמע להם טוב אז הוא לוחץ על הבאזר. עכשיו אתה אומר לו' שניה רק רגע אבל אם משהו בא ושר. עכשיו הוא לא חייב לשיר בקול כ''כ יפה אבל הוא שר עם כל הלב והשיר שלו משמעותי והשיר הזה אולי מספר את כל החיים שהוא עבר שמה, מה אתה יודע בכלל מה הוא שר שמה. אז מאיפה אתה יודע להגיד את זה, אתה שומע את זה בקול שלו? אבל להם מה יש? 'אוזן מוזיקאלית', הוא אומר: בוא נראה, הקהל יאהב את זה הקהל לא יאהב את זה, אני חייב כאילו להתאים את עצמי, לתת לו מיליון דולר להגיד לו: 'אתה תלך עכשיו לסמי פיינל בהוליווד' זה מה שהוא חושב הכי שטחי בעולם.

אהבה של מלאות ושלמות

אז כשאנחנו מתחילים להסתכל - וזה הרעיון של הצופה - שאנחנו מדברים עליו כשאנחנו מסתכלים עליו אין לנו בכלל כזה דבר no mind ''חס ושלום'' ליהודי אין כזה דבר, זה בחינת מוות. הצופה אצלנו הוא גם לא 'צופה פאסיבי' בצורה של 'אל תשפוט את זה בצורה כזאת' אנחנו כן שופטים אבל לא שפיטה של 'שפיטת ביקורת' אלא סטנדרט - ז''א העיניים שאני לובש כשאני צופה גם במחשבות שלי, וכשאני צופה גם ברגשות שלי, וכשאני צופה בגוף שלי, וכשאני צופה באנשים אחרים ובכלל בעולם זה משקפיים כמו של הבורא זה משקפיים של עיניים שהן מלאות באהבה אבל של ''מלאות'' ו''שלמות''. ואז כשאני צופה עם העיניים האלה - שזה רק הסטנדרט שלי זה כל הסטנדרט שאני צופה - אז אני אשמע את כולם זועקים לאהבה אני אשמע את כל השיחות כשיחות של אהבה הכל יהיה בסטנדרט של זה (הרב נווה - אתם מצליחים להבין למה חייבים לקחת את זה לשמה) ז''א אנחנו נמצאים פה בעולם הזה ואתה רואה כ''כ הרבה אנשים כ''כ מבולבלים כי הכל כאוס אצלהם. את זה הוא לא אוהב/ את זה הוא כן אוהב, את זה הוא מושך/ את זה הוא דוחף. ואתה אומר לו': לפי מה, לפי מה. לא, ככה נראה לי. טוב אבל צריך להיות לך סטנדרט אתה לא יכול לעשות מה שאתה רוצה. אז לאדם רגיל. למה כתוב ''והיית משוגע ממראה עינייך''? אין לו סטנדרט. אין לו סטנדרט שלפיו הוא שופט את העולם, מאיפה הוא יודע. אז אתם לוקחים נניח שופט מסוים קבעו להם סטנדרט, משהו שנשמע לך יפה לאוזן נשמע לך נעים 'כן זה זמר טוב' מה שלא נשמע לך נעים 'תעיף אותו'. אז זהו, זה הסטנדרט היחידי שיש להם אבל מי שיותר ער 'לאומנות אבסטרקטית' אז הוא כבר לומד להתעלם מהחזות של האומנות ולהיתפס באומן.

לעלות לעולם המשמעות

למלא את המילה במשמעות

זה הוראה מבעל ספר יצירה, הוא אומר' הכל נכתב ב'ספר' 'סופר' ו'סיפור' - אומר 'סיפור' זה משל 'ספר' זה המדיה (הרב נווה - כי הקב''ה היה יכול לתת לנו גם דיסק הוא יכול היה לתת לנו 'מופע אורקולי', איזה הולוגרמה, איזה גביש כדי להראות לנו 'הנה תראו זה היה חציית הים' הוא היה מוכיח לנו את זה באיזה דרך, מה חסר לקב''ה טכנולוגיות, זה לא הקטע) למה נתן לנו 'ספר'? אז נתן לנו 'ספר' בגלל שלכל מילה יש המון משמעויות ב'תמונה' יש לך משמעות חד חד ערכית. אם אנחנו היינו רואים את 'חציית הים' היינו אומרים': מה, זה 'חציית הים' זה היה פעם אחת בהיסטוריה וזהו כאן זה נגמר ואומרים לך: לא, תשמע, נכון שזה היה פעם בהיסטוריה זה גם היה, זה היופי זה הפלא זה הגאונות, אבל זה משל 'לחציית ים' שאתה עושה אותה יום יום ותעבור ותסתכל ותקרא את זה מבעד ל'ספר' אתה תמצא כאן הרבה מאוד משמעויות. אז צריך 'ספר'. אבל לא הפואנטה 'הסיפור' ולא הפואנטה 'הספר' אלא הפואנטה הוא 'הסופר' כי אנחנו מנסים להבין מה הסופר רצה להעביר בעצם.

 'הסופר' הוא הפואנטה

אז כתוב ''אנוכי ה' אלוקיך'' ''אנוכי'' זה ר''ת ''אנא נפשי כתבית יהבית'' אני את נפשי כתבתי ונתתי. אז מה כתבת? מה רצית להגיד לנו? מה אתה רוצה להגיד לנו בכל הסיפור הזה מ''בראשית'' עד ''לעיני כל ישראל''? 'כתבת', מה כתבת, כתבת לנו סיפורים: יעקוב הלך לרחל, קין הרג את הבל, תעשרו ככה תעשרו ככה, מה כתבת מה אתה רוצה מאתנו? אז מוסבר ''אנא נפשי כתבית יהבית'' לא כתבתי לכם משהו חיצוני לא כתבתי לכם manual איזה 'מדריך למשתמש' אני כתבתי את הנפש שלי כתבתי את עצמי ונתתי לכם. עכשיו זה לא 'ביוגרפיה' לא לטעות בזה (הרב נווה - כי 'ביוגרפיה' זה סיפור על משהו אתה מספר אירועים על משהו ומביוגרפיה אתה לא יכול להבין על האדם עצמו) גם לא 'אוטוביוגרפיה' זה משהו עמוק יותר מכיוון שהקב''ה ממש מעביר את עצמו מבעד לתורה הוא צמצם את כל ההויה שלו לתוך התורה אז כשאתה קורא את התורה אתה למעשה קורא עליו אבל צריך לתרגם את זה.

איפה יש לנו תרגום כזה?

איך אני יבין מקין והבל על הקב''ה, איך אני אמור להבין מזה, איך אדם פשוט רגיל יבין מזה כתוב ''בן חמש למקרא'' איך בן חמש יסיק שהקב''ה עומד מאחורי הסיפורים האלה?

תפוס בגלימה של המלך

גם בסיפורים של 'רבי נחמן' וגם בסיפורים של 'הבעלש''ט' וגם בסיפורים בכלל של 'החסידות' כתוב שהתורה היא כביכול 'הגלימה של המלך' ואם אתה מחבק את 'הגלימה של המלך' אתה כאילו מחבק את המלך. אבל זה לא מדויק כי הרבה חבקו את 'הגלימה של המלך' והם בקיאים מאוד בגלימה של המלך אבל הם לא יודעים כלום על המלך. אז יש לנו כאן חסר בתמסורת.

השם המפורש של הקב''ה הוא א.ה.ב.ה

עכשיו לבנ''א רגיל אתה אומר': שניה, רק רגע, אני אמור להסיק עכשיו מהדפים האלה על ה'אור אין סוף' מאיפה אני יודע מה זה, איך אני יעשה את זה? אז כאן ניתן לנו במיוחד לדור הזה מכ''כ הרבה סיבות (הרב נווה - שאני לא יכול לפרוט אותם פה. ואתם צריכים להבין, למה אני לא יכול לפרוט אותם פה. אני לא יכול לפרוט אותם פה בגלל שזה דברים שלא ניתנים להיאמר. אתם תצטרכו לחשוב. תהיו חכמים. וגם אל תדברו על זה בניכם לבין עצמיכם. פשוט תנסו להבין את זה) למה הקב''ה עכשיו כן מגלה לנו שהשם המפורש שלו זה א.ה.ב.ה והוא אמר' אתם רוצים להתחבר אלי תתחברו דרך אהבה. ויש לנו שני עמודים של עבודת השם: 'אהבה' ו'יראה' ושניהם משרתים אחד את השני כי 'יראה' זה עניין של הפניית של תשומת הלב זה לא פחד זה ''יראת הרוממות'' 'יראת הרוממות' זה שאני רואה את ''הרוממות'' כמו שכתוב בספר שמות ''אותו לא יראו ולא שמו לב'' ש'יראה' זה תשומת לב גם 'האדמו''ר מגור' כותב את זה בספרים שלו. ותשומת לב יכול להיות רק על משהו שאני מאוהב בו - אני מאוהב במשהו אז אני בתשומת לב אליו 24 שעות ביממה אני לא יודע לראות משהו אחר זה מה שאני רואה אני רואה לנגד עיני את מושא האהבה שלי, לכן זה בא תמיד ביחד.

אבל אם אתה מגיע למצב של התאהבות אתה מגיע ל''יראת הרוממות'' כאן זה גם מסביר מה זה 'יראת הרוממות'. להבדיל אלף הבדלות, שוב אני אומר' כשאתה מאוהב במשהו מאוד עד כלות כל מה שאתה רואה אצלו טוב. הוא אוכל ספגטי מורח את כל הפרצוף, זה חמוד. הוא מפיל את הכוס ברשלנות, אז הוא קלמזי. הכל אתה מתרגם טוב כשהמשקפים וורודות אז הכל טוב אבל זה סוג של ''יראת הרוממות''כי כשאתה מאוהב בדבר הזה אז הכל טוב. עכשיו אי אפשר לבוא מאחד לשני זה שני דברים שמזינים אחד את השני, כי מצד אחד אתה צריך להפנות את תשומת הלב שלך לשם ולעורר באמצעות 'יראה' את  ה'אהבה' והרבה פעמים הפוך באמצעות 'אהבה' אתה מעורר את ה'יראה'. אבל הדור הזה אומרים לו להתחיל דווקא מאהבה ולסיים באהבה. וזה למה? כי התשובה שלנו צריכה להיות מאהבה וכל העבודה שלנו היא אהבה וגם כל מה שנאמר לנו כל התורה עומדת על ''ואהבת לרעך כמוך'' וזה לא סתם ''ואהבת'' וגם לא כתוב 'ואהבת לרעך' וגם לא כתוב 'ואהבת את רעך' אלא כתוב ''ואהבת לרעך כמוך'' ז''א זה צריכה להיות אהבה כ''כ אינטימית שהקב''ה אומר' אין בכלל מחיצה לא צריכה להיות מחיצה בינך לבינו (הרב נווה - בסוף התהליך לא מהתחלה בגלל זה אמרתי שזה מסוכן כי אחרת אנשים ילכו ויתחילו לחבק עצים. צריך להיזהר מהדברים האלה).

אהבה של מלאות ושלמות היא אהבה שאינה תלויה בדבר

אז אנחנו צריכים להבין שהאהבה שאנחנו מדברים עליה זה אהבה של 'מלאות' ו'שלמות' אבל צריך לדעת למה הכוונה, כי 'אהבה' זה גם כמו פאזל שצריך להשלים אותו אתה צריך לדעת גם איך להשתמש באהבה. ושוב הסימפטומים של ''חיבוקי ונישוקי'' זה סימפטומים נורא ירודים ואיך אפשר לדעת את זה? קחו את הזוג הכי מאוהב בעולם. אדם וחווה, דוד ובת שבע. תשאל אותם': במה בדיוק אתה מאוהב? הוא לא יודע להגיד הוא לא יודע להצביע להגיד': אני מאוהב בה כי היא חכמה, אני אוהבת אותו כי הוא מלך. כי זה נקרא 'אהבה שתלויה בדבר' ואם הוא לא יהיה מלך ועכשיו יורידו אותו אז הלכה האהבה ואתה לא יכול להגיד': היא חכמה. חס ושלום היא מחר בבוקר תקבל אירוע מוחי 'אהבה' לא יכולה להיות תלויה בדבר.

'אהבה שאינה תלויה בדבר' זה אהבה שיכולה לצאת רק כמו קרן אור כמו שמש. השמש מאירה 'הארה שאינה תלויה בדבר' הרי אתה יכול להגיד לשמש: את אחת ממלאכי השרת (ככה כתוב) איך את יוצאת ואת מאירה לדאע''ש ולחמ''ס ולחיזבאללה ולאירן כמו שאת מאירה לישראל, איך את מעיזה בכלל, לא ישפטו אותך על זה? אז ברור שלא היא שמש ''ואוהביו כצאת השמש בגבורתו'' 'ואוהביו' זה אלה שאוהבים אלה שיוצאים ''ואוהביו כצאת השמש בגבורתו'' ז''א הם מאירים החוצה ב 360 מעלות הם לא מקבלים הם רק משפיעים וזה נקרא ''אהבה ללא תנאי''. כי אם תשאלו את השמש, למה את כן מאירה/לא מאירה, אתם נכנסים כאן לחשבונות והשמש אומרת: אני מאירה ללא תנאי אני לא עושה חשבונות למי אני מאירה 'אני שמש אני מאירה זה המהות שלי - אני שמש אז אני מאירה'. אז ככה לכאורה צריך להיות היהודי וככה גם הקב''ה.

עכשיו אני רוצה לשאול אתכם שאלה' אתם חושבים שהקב''ה אוהב - בוא נעשה השוואה - 'אבן' 'גוי נרצע' ו'כהן בבית המקדש', בצורות שונות? האור שלו זה 'אור אין סוף' האופן שבו זה מגיע לכלים הכלים עושים לזה רק סיומת אבל הוא 'אור אין סוף'. ההארה שלו זה 'אור אין סוף'. אז גם הקב''ה לא עושה דיסקרימינציה באהבה שהוא נותן. אנחנו באים בטענות לשמש אתה יכול לבוא בטענות לקב''ה אתה אומר: שניה, אתה אוהב אותי כמו 'חיזבאלון', שאני יבין 'אני רוחני' ויש 'רוחני באירן' את הרוחני הזה ואת הרוחני של אירן אתה אוהב אותו דבר, זה שאלה. אבל הילדותיות שלנו לא נותנת לנו לתפוס את האמת ובגלל שאנחנו ילדותיים ואנחנו אומרים: 'את מי אתה אוהב יותר' ומצוטטים כל מיני דברים ואדם גם אוהב להיות גזעני הוא אוהב להיות יותר טוב מאנשים אחרים. אז הוא שם לעצמו את כל הדברים האלה, אבל בואו נחשוב על זה, הקב''ה אוהב כאן משהו אחד יותר מהשני..

אז אם נבראתי בצלם

אז אני צריך לדעת קודם כל בראש ובראשונה

לפתוח את הלב בצורה כזאת שהיא לא עושה בכלל מחיצות

אז הצופה שצופה, בן אם אני צופה על המחשבות שלי ובן אם אני צופה על הרגשות שלי ובן אם אני צופה על הגוף שלי ובכלל על העולם, העיניים של הצופה צריכות להיות עיניים של בנ''א מאוהב של מלאות ושלמות  ובמקום הזה' אין באמת רע )הרב נווה – עכשיו אני רוצה להסביר כי אני יודע שזה קצת מבלבל) בואו נסתכל על הקב''ה (שוב, אנחנו חוזרים אליו) אתה יכול להגיד': רק רגע אבל כתוב ''הבוחר בעמו ישראל באהבה'' ויש המון פסוקים אפילו ספרים שנכתבו שכביכול הקב''ה אוהב את ישראל כי זאת הייתה פואנטה. אז אנחנו צריכים כאילו לבוא ולהגיד: אבל זה כתוב, למה אתה אומר שלא? אז יש הרבה דברים שהם כתובים וכל פעם שמשהו בא ואומר': זה כתוב הוא לא יודע שכל מה שכתוב בתורה 72 אלף ספרים הכל מסודר בהיררכיה רוחנית (אל תזרקו אף פעם 'זה כתוב') לפעמים בנ''א מדבר 'בעולם האצילות' ומשהו אחר זורק לו משהו 'מעולם העשייה' משהו מדבר 'בעולם המוסר' ואח''כ משהו אחר מדבר 'בעולם הבריאה' ובכלל זה 'דו שיח' של חירשים. וצריך לדעת גם המחלוקות שנמצאות בגמרא זה לא מחלוקות של סתירות שבאמת נמצאות באותו עולם כי אין שני דברים שיכולים לעמוד באותו עולם אין שתי דעות שהן זהות באותו עולם אחרת הן יהיו אחד, אלא (כל מה שיש וכל המחלוקות שקיימות בכלל אפילו הייתי אומר' כל הדברים שמסודרים בעולם: הדומם על כל פרטיו, הצומח על כל פרטיו, החי על כל פרטיו) הכל מסודר לפי 'היררכיה רוחנית'. אין שני דברים זהים/ מקבילים כדי שיהיה למשהו קיימות צריך שיהיה לו טיפה שינוי צורה.

'מקבילות' אין 'היררכיה' יש

עכשיו היררכיה יכולה להיות במשהו שבני אדם בכלל אין להם את הדקות המחשבתית להבחין אנשים יכולים להגיד לי': הרב יש היררכיה בן שני אלקטרונים? בן שני גרגרי אבק? התשובה היא כן וודאי שיש מכיוון שזה עקרון כ''כ חשוב ביהדות שזה העיקרון של 'הסיבה ומסובב' שיש זרימה מלמעלה למטה לדברים אין זרימה מקבילית. ותראו איך ''עץ החיים'' בנוי ''עץ החיים'' בנוי בצורה כזו שיש לנו 'כתר' הוא למעלה ואח''כ הוא נותן ל'חוכמה'. עכשיו 'החוכמה' נמצאת בצד 'ימין' וה'בינה' נמצאת מצד 'שמאל' אז זה נראה שהם מקבילים, אבל קו ימין הוא ''אור'' לקו שמאל. ואח''כ 'הבינה' היא היררכית לחסד וה'חסד' הוא נמצא בצד ימין והוא נותן אור לקו שמאל כמו שהגבר נמצא בצד ימין והאישה נמצאת בצד שמאל מכיוון שהוא נותן אור לאישה היא מתכללת בו ''אלה תולדות אברהם אברהם הוליד את יצחק''. אז מי שמוליד הוא האור והוא זה שמעביר את האור' האור עובר דרכו אז במידה מסוימת יש שמה היררכיה. בכלל כשמשרטטים את זה 'בעולם העיגולים' זה עיגול בתוך עיגול אף אחד לא ליד השני זה 'עיגול בתוך עיגול' אז בן כל דבר כאן בבריאה יש היררכיה רק שזה נמצא בדקויות שאנחנו לא שמים אליהם לב אז אנחנו רואים שני גרגרי אבק שנראים לנו אותו דבר אבל הם לא אותו דבר.

עכשיו מכיוון שזה ככה (אנחנו חוזרים בחזרה) אז ההסתכלות של הקב''ה - יש עניין באמת של היררכיה רוחנית 'היררכיה רוחנית' זה לא הופך את זה ליותר טוב או פחות טוב זה פשוט 'היררכיה רוחנית' כי זה סדר זה שרשרת ארוכה וככה היא צריכה להיות וזה בסדר גמור. אז בהיררכיה הרוחנית 'עם ישראל' נמצא גבוה והגישה שניתנה לו היא עד לעצמות הבורא ולגוי לא אבל כתוב ''ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים'' אנחנו אומרים ''למנצח בנגינות'' כתוב ''ויראו אותו כל אפסי ארץ'' אנחנו צריכים להיות ''אור לגויים'' אנחנו לא צריכים להשמיד אותם. כתוב שיצחק אוהב את עשיו ואברהם אבינו בירך ''לו ישמעאל יחיה לפניך'' ו'הרב אשלג' כתב את זה 'הרב קוק' כתב את זה אנחנו נצטרך לעשות שלום עם כל העולם. אתה צריך להאיר את כל העולם. האור של הקב''ה צריך להגיע למחשכים הכי גדולים שיכולים להיות. מה האור של הקב''ה? זה אור האהבה שבדעת זה אור האהבה שלו הוא צריך להגיע לכל מקום.

אז כשאנחנו מסתכלים על הדברים ומנסים להתחבר אליהם,

בראש ובראשונה

יהודי צריך להתחבר לאהבה ולהבין מה זה אהבה

(הרב נווה - מסוכן להגיד את זה אני עוד פעם אומר 'זה מסוכן' בגלל זה צריך לסייג את זה כל הזמן. ואל תעשו לעצמיכם קיצורי דרך תחשבו כל הזמן שכל הזמן המחשבה תהיה מורכבת אל תעשו מחשבה שהיא פשטנית) אבל אם אומרים שהשם המפורש של הקב''ה זה 'אהבה' זה אומר הרבה דברים. עכשיו כמובן שאי אפשר להגיד שהוא זה האהבה כי אז זה אומר שהמילה 'אהבה' זה השם שלו זה כאילו מסכם אותו והוא נמצא בעולם שעוד לא היו אותיות. אז 'אהבה' זה צמצום אבל בכל זאת זה הצמצום שהכי מייצג אותו ז''א אם אנחנו רוצים את הבבושקה הראשונה אז הבבושקה הראשונה של הכל זה 'אהבה' אם אתה רוצה להתחבר למשהו אלוקי אתה צריך להתחבר לאהבה, אז זה בראש ובראשונה.

להסתכל מהמשקפיים של הקב''ה

הכל מסודר כאן בסדר של אהבה

אנחנו עושים הגות אז יש אנשים שכותבים לי' הרב אני עושה הגות, אתה יודע מה למדתי? שאני מטורף לגמרי שצריך לאשפז אותי שמשהו לא בסדר בי שהמחשבות שלי מטרידות. ושוב' זה שפיטה. גם את עצמך אתה שופט וזה מקור לקורבנות וזה מקור למירמור וזה מקור לכ''כ הרבה דברים של 'אני לא בסדר יש לי עכשיו לגיטימציה להיות עצוב משהו בי מופרע' ואח''כ אתה תקרין את זה לעולם כי ככה גם אתה תסתכל על העולם. אבל המשקפים של הקב''ה זה משקפים של 'הכל בסדר' 'הכל כאן מסודר בסדר של אהבה פרסתי את עצמי' אין אות בתורה שהיא חסרה אין מילה בתורה שהיא חסרה. וגם המילה 'עמלק' אתה יכול להגיד: בוא נמחק את המילה 'עמלק' בשביל מה צריך את זה אתה מוחק את המילה 'עמלק' פסלת ספר תורה. וכתוב שכל התורה זה שמותיו של הקב''ה אז אחד מהשמות של הקב''ה זה 'עמלק' ?כן אבל אפשר להבין את זה רק אם אנחנו לא נבין את זה בצורה ילדותית כי אצל הקב''ה אין good guys ו bad guys יש סדר יש היררכיה ואנחנו צריכים לראות אותה ולהבין אותה.

יתרון האור הוא מן החושך

כשבנ''א למשל מצייר אז כדי שגוון מסוים יובלט הוא חייב לעשות לידו קונטרסט הוא חייב לעשות איזשהו צבע שיהיה בניגודיות לצבע שהוא רוצה להדגיש, אומן לא ייקח צבע לבן ויצבע את זה על קנבס לבן , מי יראה את זה, אז אתה שם כל מיני גוונים וגם גוונים שאתה אומר': אני לא רוצה לראות אותם בציור. נניח אני רוצה לצייר מלאך לבן, ראיתי מלאך לבן ואני רוצה לצייר מלאך לבן והוא כולו היה לבן, נו אז תנסה לצייר מלאך לבן על קנבס לבן, מי יראה את זה. אז אתה חייב לעשות קצת קונטרס ואז משהו יגיד לך': תגיד הרקע היה שחור, ראית את המלאך, בסדר, אבל אני מסתכל על הרקע, הרקע היה שחור? הוא אומר לך' לא, לא ראיתי רקע שחור, אני רואה מלאך אפילו ראיתי מלאך בתוך אור, אני לא יכול להסביר לך את זה שראיתי מלאך בתוך אור אבל הייתה יכולת של רזולוציה להבחין שיש מלאך בתוך אור אבל אין לי דרך להראות לך את זה אז אני צריך להכהות טיפה ההכהייה נראית לנו כאילו זה משהו שלילי אבל זה לא משהו שלילי זה רק כדי להראות לך את הקונטרס זה רק כדי להראות לך משהו. אז העיניים שאנחנו מסתכלים זה עיניים של אהבה ושל מלאות ושל שלמות.

שיחות של אהבה

וכשאתם צריכים להסתכל, על אנשים על צמחים על בדל סגריה שנזרק ברחוב, צריך להסתכל על זה מבעד לעיניים של אהבה (הרב נווה - אני יודע שבהתחלה זה יהיה מבלבל, אני יודע, אבל דברים שהם מסובכים לכם מידי ותלושים תעזבו אותם, אבל כשאתם שומעים שיחות של אנשים תשמעו שזה רק שיחות של אהבה). שאתם רואים בנ''א שבא לשיר למשל בגוט טאלנט קודם כל זה אנשים שאומרים: תאהבו אותי, זה בראש ובראשונה. ויש כאלה שהם כ''כ אדיבים שהם אומרים לך: בשביל מה באת לפה, אתה רוצה פרס? לא באתי שתהינו. ובאמת יש כאלה שאומרים, אני מוכן לבוא כדי שתיהנו ולא לקבל פרס, הפרס שלי זה שאתם תהינו. אז אתה רואה שזה יחסים של give and take אבל של אהבה ולכן לשים עכשיו לייבלים על כל דבר': אהה אתה תחרותי, אהה אתה רוצה מקום ראשון, אהה אתה רוצה פיים, זה לא תמיד נכון וזה לא נכון להוריד את האדם למקומות האלה.

לסדר את המערכת המחשבתית והרגשית

לשטוף את המחשבות והרגשות בפיוס ובאהבה

אז הצופה, גם זה שאתה צופה במחשבות שלך, למה אתה צופה במחשבות שלך ואתה אומר: אני אדם מוטרד? או אני אדם שהוא מסוכן? בוא תנסה עכשיו להתחבר למחשבות שלך ותשאל את המחשבות שלך: למה המחשבות שלי הם כאלה. אז נניח אתה חושב לעשות דברים פוגעניים מאוד מוזרים לבנ''א אחר, משהו פגע בך ואתה אומר: אני ממש מריץ עליו סרטים חבל על הזמן בא לי ממש לפגוע בו. כבר קרה לנו שהיינו במצבים כאלה, שבאמת משהו הרגיז אותנו ואתה העברת סרטים מאוד מאוד לא יפים ואתה אומר: אוי ואבוי רק שאף אחד לא ידע מה שאני חושב בראש. אבל דקה אח''כ שהוא התקשר להתנצל אמרת': לא אחי הכל בסדר, בקטנה עזוב. אז פתאום הפסיקו כל המחשבות המטורפות אז המחשבות הן לא קשורות לטירוף שלך הן קשורות לאהבה שלך ואנחנו ישויות שבגלל שיש לנו אגו אז אנחנו מאוד מאוד פגיעים ואתה כל הזמן אומר': איך יכול להיות שהוא טעה בי איך יכול להיות שהוא פספס את האהבה שלי ואז אתה ניכנס לסרטים עם עצמך. וכאן מתחיל כל הקטע של הנקמה 'אני יראה לו, אני יגיד לו, אני יעשה לו, אבל שוב אני אומר, בפיוס פשוט כל זה פתאום נעלם. כל השטף קצף של נהרות הזעם פתאום נעלמות בשנייה אחת רק בגלל שהאהבה עכשיו שטפה אותם רק בגלל שהפיוס שטף אותם. וכל ריב בזוגיות זה ככה. נכנסים לסרטים, היא נכנסת לסרטים הוא ניכנס לסרטים, יש פיוס, אהה ממי הכל בסדר. בשנייה אחת פתאום כל זה נעלם. אז אתה לא יכול לשפוט את עצמך לפי הנהרות. 'נהרות' זה ענפים. השורש זה כאילו יש כאן קטע של love&hate יש כאן קטע של 'אהבה ושנאה' ואני צריך רק להסדיר את זה. אז גם אם אתה מסתכל על המחשבות שלך, למה המחשבות באות, זה הכל בסטנדרט של זה. 

להתחבר לסטנדרט

עוד דוגמא אני רוצה לתת. במדע כשאני עסקתי בעבודת הדוקטורט שלי כל הזמן אמרו לנו 'תחפשו את התאוריה שמאחדת את הכל' - אי אפשר שיהיה לנו ארבע פיזיקות, ארבע מתמטיקות, אי אפשר, צריך שתהיה לנו פיזיקה אחת. אוקי 'פיזיקה אחת' אז אתה אומר: אני צריך לחפש בכל היקום מכנה משותף להכל. יש לי שדה אלקטרומגנטי? כן, זה שדה אלקטרומגנטי זה לא חלקיקים. יש לי חלקיקים? כן, זה לא שדות אלקטרומגנטיים. נו איך אני יחבר אותם. מה יהיה המכנה המשותף עכשיו בן 'שדה אלקטרומגנטי' לבן 'חלקיקים'? אז אומרים לך יש, בוא תחשוב תמצא איזה אלמנט מתמטי שכן יעשה את זה. היום עושים את זה היום מצאו את זה. יש את העבודה היפה של 'אנסין מהמראיין' ושל עוד איזה בחור שהחליטו להפוך את הכל לחורים שחורים. הם אמרו, הכל זה חור שחור. כל דבר ביקום זה חור שחור. ואז הם עשו את זה לפי 'הפרש פוטנציאלים', שלי יש אנרגיה/אין אנרגיה. והתחילו לעשות לזה עבודה מאוד יפה. אוקי, אז זה הסטנדרט. אז מה הסטנדרט? הסטנדרט זה אנרגיה, זה שהכל נמצא בסולמות של אנרגיה. אוקי, נשים את זה בצד כי זה מדעי ואין פיזיקה.

הסטנדרט של הכל זה אהבה

אצלנו הסטנדרט זה תודעה יש לנו 'אור אין סוף' שזה ''אור האחדות'' ויש לנו ''כלום'' כביכול, אבל זה לא ידוע, מה זה 'אור אין סוף' מה זה 'תודעה'. 'תודעה' של מה, תודעה צריכה להיות תודעה של משהו, תודעה של משמעות, מה המשמעות, מה התודעה יודעת. אז לכן כאן אנחנו אומרים (וכאן זה אולי יהיה לכם קצת חידוש) שהחומר של היקום הוא אהבה ''ואין פה כלום חוץ מאהבה'' וכל מה שיש מחוץ לאהבה זה דימיונות וגם זה אהבה. אז הסטנדרט של הכל זה אהבה. ''אור עליון ממלא כל המציאות'' זה אור של אהבה כי רק במציאות הזאת אתה באמת אוהב ואז אפשר להבין - אני רוצה להסביר לכם איך אפשר להתחבר להבנה ראשונית בסיסית בסיסית של הקב''ה למה הוא מלא למה זה ''אור עליון פשוט ממלא כל המציאות'' - ואם אתה רוצה להסביר לילד תגיד לו' בוא תראה שכתוב ''דע כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים היה אור עליון פשוט ממלא כל המציאות'' ושתדע לך שזה אור של אהבה שהלב שלך יהיה מלא באהבה אתה תבין את המשפט הזה. יום אחד אתה תראה, הלב שלך יהיה מפוצץ באהבה וזה יהיה קשור לזה. עכשיו, מצד אחד יש כאן פחד שהילד יתפוס את זה רק ככה. מצד שני, הפחד הכי גדול אם אתם רוצים לדעת, שכל פעם מחדש שאני מגיע לאזור של 'אלול' ויושבים איתי פה אנשים שלומדים איתי חמש שנים ואפילו עשר שנים ועוד פעם נכנסים לסרטים 'האיסלמים' ו'הנוצרים' של ''וואי וואי איזה שפיטה תהיה עלי ואיזה שכר ועונש ויענישו אותי ואני בנ''א רע ואיזה חטאים עשיתי'' ואתה אומר, מאיפה הבאתם את זה, אין לי בעיה, משהו אומר משהו תביאו לי ראייה תגידו לי באיזה ספר זה כתוב. ואז מצוטטים את הספרים הכי לא נכונים שיכולים להיות או שמצוטטים ולא מבינים נכון. אבל כתוב 'שכר' ו'עונש' ועוד. קודם כל לא כדאי ללכת לכ''כ הרבה רבנים, אני לא ממליץ, כי ברגע שאתם רואים איזה רב שהוא אסלמי והוא מפחד 'מהצל של עצמו' ראיתי דברים שהם היו פשוט מטורפים לגמרי דברים שרשומים בכלל בקוראן והם לא רשומים בכלל ביהדות פרשנויות שרשומות בנצרות ולא רשומות אצלנו ולמה זה רשום בנצרות ובאיסלם? כי זה main made וזה לא רשום אצלנו. וכל העניין של 'שכר' ועונש' שאנחנו מדברים עליו זה רק בגלל שאתה לא מתנהג כפי שאתה צריך להתנהג יש לך למעשה טבע רוחני ואתה לא מתנהג על פיו אז הטבע הרוחני שלך מעניש אותך. כל היסורים שבאים על האדם (אם כבר אנחנו קוראים לזה 'יסורים') זה רק בגלל שהוא לא אוהב בכל מקום ב 360 מעלות אתה צריך להפיץ אהבה.

עולם חסד יבנה

מי האבא הראשון שלנו? 'אברהם אבינו' ה''חסד'' פתח את האוהל שלו וב 360 מעלות הוציא חסד. ''חסד'' זה לא רק נתינה 'אחי בוא תשב תאכל אני בדואי מושלם אני יודע לארח יופי' הוא נתן אהבה הוא נתן חוכמה הוא נתן את כל כולו. כל האנשים, למה חזרו ממנו ''את הנפש אשר עשו בחרן''? כי הם אמרו, מאיפה יש לך אהבה כזאת, מאיפה יש לך בטחון כזה, מאיפה יש לך אמונה כזאת, למה אצלך גם הכל מלא? אתה נותן לאנשים פה ואתה מארח אותם אנחנו רואים שהעדרים שלך לא חסרים והם כולם בריאים. הדברים נעשים אכשהוא אצלך. והקב''ה ברך אותו ''בכל מכל כל'' ואין לכם ביטוי של מלאות יותר גדול מזה שהוא ברך אותו ''בכל מכל כל'', אבל זה החסד זה 'ספירת חסד' ספירת החסד זה אהבה. מה זה אהבה? זה הכל נתינה. אז הכל ככה מתחיל ''עולם חסד יבנה''. אז שאתה בא לילד ואתה אומר לו: הקב''ה זה ''טוב ומטיב'' הוא עדיין לא יודע מה זה. אתה אומר לו זה ''חסד'' אז הוא יגיד ''חסד זה נתינה'' בסדר הוא עדיין לא מבין מה זה הוא מתחבר לאקט הטכני של זה, אבל שאתה תגיד לו: הקב''ה זה אהבה זה הרבה יותר חשוב והרבה יותר ממקד מאשר שאתה תגיד לו הקב''ה יעניש אותך. ולצערנו, הכניסו לנו אלמנטים איסלמים ונוצריים לתוך הראש שהקב''ה יושב על דין והוא מדקדק לנו בציציות ועכשיו כל דבר ייתנו לנו בראש וזה 'לא מניה ולא מקצתיה'.

חטא העגל שפיטה מוטעית בהנהגה של הקב''ה

וזה דרך אגב היה ''חטא העגל'' בדיוק זה היה ''חטא העגל''. דברנו על זה. ''חטא העגל'' זה לא שהם עבדו פסל אף אחד לא באמת פיסל את העגל כתוב שזה יצא, הם זרקו את הזהב לאש וזה יצא החוצה ''עולם פנימי מקרין לעולם חיצוני'' מה שהם חשבו על הבורא ככה יצא הדבר שמייצג את הבורא. ולמה יצא עגל? למה לא יצא משהו אחר? איך חשבתם על עגל? אז הם לא חשבו על 'עגל' העגל יצא, אבל הם לא חשבו על עגל, ככה המדרשים אומרים שהם לא חשבו' אני רוצה עגל בחוץ, אלא הם חשבו ''מידת הדין''. אנחנו דברנו על זה שמה שהראו להם ומה שלמדו אותם למעשה זה את ''מעשה המרכבה''. ואמרו להם, מעשה המרכבה מובנה מארבע הנהגות. שזה ארבע הנהגות שצריכות להיות באיזון. יש הנהגה של אריה שזה החסד, יש הנהגה של השור שזה דין, יש הנהגה של תפארת שזה אדם, ויש הנהגה של נשר שזה המלכות. לעתיד לבוא יהיה לכם בית מקדש ובתוך בית המקדש יהיה התולדות של ההנהגה יהיו שם התולדות של ההנהגה ''וקול ה' מדבר מבין הכרובים'' וזה יחליף את 'משה רבינו'. משה רבינו כרגע הוא זמני יהיה לכם מתווך נצחי. אוקי. ואז כשמשה רבינו נעלם אז הם התחילו לחשוב בעצמם, הם אמרו, אוקי משה הלך, הקב''ה לימד אותנו שצריכים להיות כרובים שהקב''ה מדבר דרכם וזה יהיה המתווך שלנו. אבל זה הולך לפי הנהגה מסוימת, איזה הנהגה הוא מנהיג אותנו? דין. למה. הוא לוקח אותנו ממצרים 'כפה עלינו הר כגיגית', נותן לנו תורה, לא שואל אותנו שום דבר, מרעיב אותנו שלושה ימים פה, נותן לנו צמא שלושה ימים פה, הכל כאן זה בדינים. אוקי זה דין, אנחנו מונהגים בדין. זה מעשה העגל. זה לא שהם חשבו שהקב''ה לא נמצא שם כי זה היה אחרי 'מתן תורה', כולם היו אחרי ''אנוכי ה' אלוקיך אשר הוצאתך מארץ מצרים'' אז אי אפשר לעבוד עגל, איך פתאום הגעתם לעגל. אז הייתה טעות של שפיטה הם שפטו את הבורא. הבעלש''ט כתב על זה מאמר גדול מאוד והמקובלים כתבו על זה מאמרים ואמרו שלטעות בשפיטה של משהו שאתה נמצא איתו זה הרבה יותר גרוע מאשר שאתה עובד משהו אחר. שאתה חי בזוגיות עם משהו ואתה אומר': כן הבעל שלי משוגע הוא מטורף הוא לא בסדר ואתה טועה לגביו ואתה אומר עליו כל מיני דברים שלא היו ולא נבראו, זה הרבה יותר גרוע מאשר ללכת ולבגוד בו להגיד': אני לא רוצה אותו פשוט אני לא מתחבר לדבר הזה אני אלך אמצא משהו אחר, זה עד כדי כך. אז הם טעו בקב''ה.

ולכן השורש של כל העבודות הזרות זה העניין של חטא העגל

שהקב''ה אומר': אני לא חושב שאתם מחליפים אותי עכשיו באיזה פסל חמר. גם מדובר באנשים מאוד רוחניים גם במדרשים שמספרים על תרח שמכר פסלים זה היה ייצוג של משהו. מבחינתנו הפסל שלנו יכול להיות 'ספר' מה זה משנה, אנחנו מנשקים את הספר ומחבקים את הספר והולכים עם הספר זה יכול להיות גם כן הפסל שלנו. יכולים להגיד לנו גם יש לכם פסל זה הפסל שלכם אתם עובדים את זה כל הזמן, מה שכתוב פה אתם עושים. אז אדם אחר הפסל שלו היה 'מלך הים' בסדר, אבל הם ידעו שהם לא מבקשים מהפסל עצמו הם היו מתפללים לאזשהיא דמות שזאת הייתה המשמעות שלה והם היו יוצאים לים. ואגב, חלק גדול היה מצליח בגלל שהם התחברו לכוחות רוחניים כאלה. אז הקטע הוא שהטעות שלהם הייתה שהם טעו בשפיטה של מי זה הבורא.

ההנהגה של הקב''ה היא של אהבה

אז כדי שלא נטעה בשפיטה של מי זה הבורא חשוב שנשים את עצמנו כל הזמן תחת אותו שם תחת אותו מונח (הרב נווה - אני ממש מבקש, אנחנו ננסה מחר לתת את זה פשוט זה מאמר קצת ארוך לטלמסר אני ישתדל לקצר אותו ולהביא את עיקרי הדברים. אבל מ''מאור ושמש'' 'פרשת תצווה' הוא כותב את כל מה שאני אמרתי כאן ממש במפורש ותורה ל''ג בליקוטי מוהר''ן גם תראו את זה במפורש אני לא ממציא שום דבר מדעתי. וזה מקצת מהספרים יש ספרים שלמים שההנהגה של הבורא זה הנהגה של אהבה). גם המושג שאנחנו אומרים ''בדחילו ורחימו'' ''רחימו ודחילו'' 'מה הוא רחום אף אתה תהיה חנון' 'מה הוא חנון אף אתה תהיה חנון'. מה זה ''דחילו'' 'דחילו' זה יראה. מה זה ''רחימו'' 'רחימו' בארמית זה אהבה. אז כשאומרים לך 'תהיה רחום' זה לא רחמים של התנשאות אלא אומרים לך תהיה מלא ברחמים ''אל מלא רחמים'' זה 'אל מלא באהבה' זה לא התנשאות של 'טוב טוב אתה מסכן אני ירחם עליך'.

משקפי האהבה ודיאגנוזה מהימנה ומחוברת

אז המקום ממנו אנחנו מסתכלים/צופים, על אומנות על בנ''א על ילד על צמח על חיה על כל דבר שימו את המשקפיים האלה של ''אהבה'' אבל של אהבה מלאה של אהבה שלמה ותקלטו שכל מה שאתם מסתכלים עליו חסר בזה והוא זועק לזה, זה הזעקה שלו. ואם אתם תקלטו את הזעקה שלו אז אתם גם תתנו רחמים מתאימים. כי אנשים למשל יכולים לרחם על הומלס אבל לא לרחם על אדם מאוד עשיר שמופיע לעבודת הבוקר שלו, מגולח מצוחצח טיפ טופ, אבל אין לו 'שלום בית' או שהוא בודד. אז יכול להיות שההומלס ישב הוא מנגן בגיטרה והוא מבסוט ועף על עצמו ויכול להיות בכלל שזה צדיק נסתר והעשיר הזה עשוק מאהבה אבל אנחנו אומרים': לא זה בסדר ההוא לא בסדר. וזה לא נכון זה שפיטה לא נכונה. זה נקרא לתת צדקה 'לעני לא הגון'. לתת צדקה 'לעני הגון' זה 'עני' שבאמת זה המחסור שלו וצריך לקלוט אותם, קולטים את זה, מסתכלים להם על העיניים אתה רואה בנ''א עם עיניים של כריש המחשבה שלו זה כמו מחשבה של מחשב הוא רץ לעבודה 'הוא הולך לעבוד' 'הוא חייל במטריקס הזה'. אז הנקודה היא כאן שבאמת אנחנו צריכים לשים את העיניים על המקומות האלה.

כוונות, יחודיים, השם המפורש ואהבה

כתוב שהמגיד ממזריטש אמר בשם רבו שהבעלש''ט הייתה לו חיות כ''כ גדולה שהוא יכול היה להחיות קיר אז אמרו לו' איך, מה השם של זה. אז הוא אומר': לא, באהבה שלו. באהבה אתה יכול להחיות קיר. ז''א כל כמה שהם דברו גבוה בכוונות ויחודים של האריז''ל אח''כ כשדברו איתם ושאלו אותם 'אבל איך' הם הורידו את זה למידות. לכן אמרו, אתה לא יכול להידבק במקומות האלו זה ''אש אוכלהו'', מה אני אתן לך עכשיו את 'השם המפורש' אני אתן לך 72 אותיות.. אבל אני יגיד לך מה הפרוש של ה 72 אותיות,  איך ה 72 אותיות האלה או 42 אותיות האלה מתפרשות ומתלבשות בעולם הזה. כי לכל דבר יש מלבוש. אז לא צריך כרגע לדעת את הכוונות והייחודים של האריז''ל או הרש''ש על כל דבר ועניין. אבל אם אתם תשאלו בנ''א שבקיא בזה 'טוב מה זה אומר לפה אתה מכוון למעלה אבל בהתלבשות? הוא יגיד לך - תאהב.

רבי עקיבא היה אחד מהרביעייה שניכנס לפרד''ס ויצא בשלום. הוא ניכנס לפרד''ס הוא ניכנס למקומות הכי גבוהים זה דקויות מחשבתיות מטורפות. ורבי עקיבא כתב את הספר ''אותיות דרבי עקיבא'' בספר ''אותיות דרבי עקיבא'', אתה אומר, אוקי, הבנ''א היה על 'קוצו של יוד' הוא תלה תילי תילים של הלכות על קוצו של יוד, ראה 'קוץ של יוד' והוא הסיק מזה 'תילי תילים' של הלכות, תבינו איזה דקות מחשבתית. אז הכוונות של האריז''ל והרש''ש זה כבר היה קטן עליו. אבל הוא יצא ומה אמר? ''ואהבת לרעך כמוך'' כפשוטו. למה? כי ככה זה מתלבש בעולם שאתה מבין אותו. רבי נחוניה בן הקנה כתוב שהוא למד את כל הקבלה כולה ''לאו כל רז נסטלה'' לא היה שום סוד שברח ממנו, הוא ידע שיחת דקלים, שיחת שועלים, כל דבר הוא ידע, חזר והתפלל כמו תינוק. אמר, פשט הדברים, מה שכתוב, זה מדויק בול, זה ההלבשה המדויקת זה ככה צריך להיות – למה - כי כשאנחנו מסתכלים על הכל מהצד של התוכנית האלוקית אז הקב''ה בעצמו התחיל מדקויות מחשבתיות שמי מגיע לשם הוא נמצא שם, בסדר אבל שהוא הלביש את זה לרמה שלנו הוא אמר: תאהבו, לזה התכוונתי. פשוט תאהבו.

וזה להבדיל אלף אלפי הבדלות כמו בנ''א שהוא מתכנת מחשב ואתה אומר לבנ''א, בוא תתכנת לי משהו (תיכף אני יגיד לכם מה) והוא מתכנת. אז הוא צריך לתכנת ב 0 ו 1 קודם כל שיהיה את הקוד מה זה א', מה זה ב', מה זה הצבע הזה, מה זה הצבע הזה, אח''כ הוא עושה 'שפת אסמבלי' בדור שני, אח''כ הוא עושה לך דור שלישי שפות של if then אח''כ הוא עושה לך visual והוא מראה לך 'חיבוק'. אז אתה רואה בסרט אנימציה, שניים מחבקים אחד את השני, אתה אומר לו: מה עשית כאן. זה מה שביקשת רצית לראות חיבוק, הנה בקשה' אני מראה לך חיבוק בתמונה זזה. אז כשאתה מראה לו את הדבר הזה ואתה אומר לו' רגע זה עובד מעצמו? לא זה לא עובד מעצמו אני תכננתי לך את זה. תלמד אותי. אבל אתה לא מתכנת, תלחץ על זה רק תראה שזה עובד זה הכל. רצית 'חיבוק' הנה תלחץ על זה תראה זה עובד.

אז ככה הקב''ה אומר אתם משתמשים אנחנו 'יוזרים' אנחנו לא 'המתכנתים' יש מתכנתים המקובלים הגדולים ביותר שייכים לעולם התכנות אנחנו לא שמה וזה גם כן חלק מלא להתיימר כתוב ''אל תלבש טלית שאינה שלך'' לא להתיימר אנחנו פה. ואנחנו לא עושים את העבודה שאנחנו צריכים לעשות פה ואנחנו מתיימרים. הולכים לומדים, קורסים בקבלה וקורסים בספר יצירה. לא צריך. קודם כל תעשה את העבודה שלך איפה שאתה נמצא בדלת אמותיך תעשה. וכמה שאתה לא תעלה למעלה למעלה אתה בסופו של דבר תחזור ותגיד: אהה כן אמרו לנו בעצם לעשות כאן אהבה. מה עשה בעל הסולם? כל הספרים שלו מדברים על הדברים האלה. ואם אתם תראו את ספרי הקבלה שלו, מה שהוא כתב, אף אחד לא מבין מה הוא כתב. הרב אמר שלקח לו שנתיים להבין פרק אחד שהוא כתב. פעם אחת הוא כתב אזשהיא סוגיה מאוד גדולה הרב אמר': שנתיים ישבתי על זה, שנתיים ישבתי על סוגיה. חשבתי 'סוגיה' זה ספר, לא זה פיסקה וחצי. פסקה וחצי ישב עליה שנתיים, לא הבין את בעל הסולם. בעל הסולם בא ירד אמר': חבריה מדובר על ''ואהבת לרעך כמוך'' תעשו תיקון חברתי. אחרי זה שאלתי את הרב, מה גילת אחרי שנתיים וחצי? הוא אמר לי בדיוק את זה. אז זה חשוב כן שיהיה חיבור של כל העולמות ושתהיה מה שנקרא ''קומה שלמה''. בסדר, זה לאנשים שיועדו לזה. אבל אנחנו בלבל שבו אנחנו נמצאים אנחנו צריכים להרכיב את המשקפיים האלה.

כולם זקוקים לאהבה

אז אם בנ''א כבר רוצה להתחיל לראות את המציאות של האמת כשאנחנו כל הזמן מדברים על ''אמת'' שימו משקפים של 'אהבה' ואז אתם תסתכלו על כל דבר כאהבה. לא צריך ללכת כ''כ רחוק ''קווין ריצרדסון'' הולך לאפריקה, יורד מהג'יפ שלו, מתחיל להתחבר לאריות פרא והם באים ומחבקים אותו. יש אנשים שהם שוחים עם כרישים. ואתה אומר, רגע איך הטבע לא עובד עליו, למה הם לא טורפים אותו? הוא לא יודע להגיד את זה רואים שיש לו אינסטינקט אבל כל המציאות שלו היא אהבה אליהם אז הם קולטים אותה אז הם מגיבים אליו. בא אליו בלי פחד בלי הגנות בלי שום דבר והם באים ומחבקים אותו. וזה פלא עצום. הוא זהיר מאוד הוא יודע לא לעשות שום תנועה לו במקום אבל כל היחסים הם יחסים של אהבה. ואנשים ששוחים עם כרישים (עם 'כריש לימוני'. כריש לימוני יכול לאכול בנ''א לחתוך אותו לשניים) אבל הם הבינו משהו בהם קצת חש שצריך להתייחס אליהם באהבה ובכבוד ואז החיה חשה את זה. וחיה לא רוצה לאכול 24 שעות ביממה הם ע''פ רוב לא אוכלות אבל כולם זקוקים לאהבה.

ניסוי

איך אנחנו משפיעים על המציאות

ודברנו על זה, תעשו את הניסיון הכי פשוט בעולם תיקחו שלוש צנצנות קטנות של אורז מבושל. שימו בשלוש צנצנות של גרבר שזה יהיה אותה צנצנת, תמלאו את זה עד הסוף, פחות או יותר שאתם תראו שזה אותה כמות. תתנו לזה את אותם תנאים. שימו אותם (בחוץ, על השיש על המקרר) איפה שאתם רוצים העיקר ששלושתם יעברו את אותם תנאים. שימו מדבקה, על אחת תרשמו 'בקרה' על אחת תרשמו 'שנאה' ועל אחת תרשמו 'אהבה'. ב'בקרה' אל תיגעו תשאירו אותה באותו מקום. 'שנאה' פשוט תסתכלו, אל תגידו שום דבר פשוט תקרינו 'שנאה' (אתם יכולים להריץ בראש כל מיני סרטים: תראו את האויב בפנים וכו) ובשני 'אהבה' (תראה את כל האהבה שלך באורז תהיה מאוהב באורז). תראו את ההבדלים, אתם תהיו בהלם מה אנחנו מקרינים החוצה ואיך אנחנו משפיעים על המציאות שלנו.

עולם של תודעה

למה הגמרא אומרת 'לא לאכול ממי שכועס'? אתה יושב מבשל וכועס האוכל עכשיו זה רעל זה לא אוכל. זה לא רק שאתה 'אוכל' זה גם כשאתה 'מבשל' אתה לא יכול לבוא ולבשל בעצבים. תקלוט, אתה מקרין את כל זה החוצה. אנחנו חיים בעולם של תודעה זה לא עולם פיזיקאלי שאתה אומר: אבל אני לא רואה שקורה שום דבר אבל אם אתה תתחבר לעולם של תודעה ותבין שזה הכל תודעה אתה בוודאי מקרין החוצה משהו. וכל דבר שאתה מתעסק בו ונותן עליו את התשומת לב זה הצינור אליו. אתה אומר: עכשיו אני מתעסק עם האוכל, אני מערבב אותו אז כל מה שאתה חושב עובר לאוכל. למה הקב''ה אומר: 'אתה אוכל'? תברך, ברכה ראשונה וברכה אחרונה, למה, פתח באהבה סיים באהבה. כל דבר שניכנס לדלת אמותיך, כל דבר אצלנו זה ברכה. עושים חופה עושים ברכה, אתה אוכל ברכה, קנית בגד חדש ''שהחיינו'' תהיה אפוף בברכות, תהיה אפוף באהבה. למה שלא תכנס איזה מחשבה: 'מה זה החולצה הזאת', אם אתה לא אוהב אותה אתה לא יכול לברך עליה ''שהחיינו''. צריך לברך ''שהחיינו'' על בגד חדש, אם אתה לא אוהב אסור לך לברך עליו. זה הלכה. בברכות הנהנין אם אתה שותה משהו שאתה לא נהנה ממנו אסור לך לברך כי זה ''ברכות הנהנין''. אז אנחנו מברכים את הקב''ה זה הכל ברכה של אהבה. ותסתכלו בספרי הכוונות, כל ספרי הכוונות אין ספר של כוונות שהוא אומר 'אתה בהיכל האהבה'. מה ההיכל של ''שמע ישראל''? זה היכל האהבה. כי הרי איך אפשר, איך תגיד ''אחד'' ואתה לא אומר ''אהבה'', איך. אז אנחנו עולים בהיכלות אתה צריך לעלות להיכל האהבה.

אז העיניים הנכונות להסתכל על המציאות, עכשיו כשאתם תצאו מהחדר, גם על עצמיכם, על המחשבות שלכם על הרגשות שלכם, על מה שהיה על מה שקורה, על אנשים. תשמעו 'שיחות של אהבה' אפילו שהן נראות כמו שיחות גסות רוח. כמו ילד קטן. מה ילד קטן עושה כשאתה קצת 'מוריד' אותו בבית. הוא הופך לך את הבית. למה. הוא רוצה את התשומי שלו. אז מה אתם חושבים שאירן עושה? היא מבקשת את התשומי שלה. אז יש דרך אחרת לדעת איך מקבלים את הדברים האלה. ובאמת צריך לנסות להבין את הדברים האלה ככה. גם אנשים שעשו אפילו כל פשע, כל הפשעים הם פשעים של אהבה, אין פשע שהוא לא פשע של אהבה, או שפגעו בו או שלא נתנו לו נראות. אפילו שזה עניינים של כבוד, גם כבוד קשור לאהבה, כי כל המידות שנמצאות נמצאות בתוך האהבה.

האהבה שלנו שופטת

אז כשאנחנו מגיעים לראש השנה ואנחנו משנים את אחת הברכות בתפילת 18 ל ''המלך המשפט'' ''ברוך אתה ה' המלך המשפט'' אנחנו לא אומרים 'המלך השופט' לכאורה היה צריך להיות כתוב תחבירית 'המלך השופט' אלא כתוב ''המלך המשפט'' שהמלך עצמו הוא המשפט. אבל אנחנו צריכים לדעת מי ''המלך''. המלך השם המפורש שלו זה א-ה-ב-ה. האהבה שלנו שופטת פלא גדול שאהבה זה השופט. עכשיו לכאורה אתה אומר': אם אהבה שופטת אז אני מצפה להמון רחמים. אבל אתה לא מתנהג כמוה. אם אתה לא מתנהג כמוה אז גם כל היסורים, כמו שאמרו לנו זה ''יסורי אהבה'', הגמרא כותבת את זה ''במסכת ברכות'', כל היסורים זה ''יסורי אהבה'' ולכן הצדיקים שעברו יסורים הם לא אמרו שזה 'יסורים' הם לא אמרו 'משהו מתעלל בנו' הם אמרו 'אני עושה כאן משהו לא נכון'

דוגמא

אני לא מביע אהבה נכון

אחד התנאים ''רב הונא'' היו לו חביות של יין ופתאום כולם החמיצו והוא אמר, כמובן אם זה החמיץ זה בא מהקב''ה (הוא לא ישב עכשיו לחפש, מה הכניסו לו לחביות ומי נגע ביין) ישר הוא אמר': עשיתי משהו לא בסדר. אז הוא ביקש מהחכמים מהתלמידים שלו ומהחברים שלו, תגידו לי מה עשיתי לא בסדר. אמרו לו, יש לך סריס שגוזל ממך. אז הוא אומר, אני יודע שהוא גוזל ממני אז אני מוריד לו מהשכר אני לא נותן לו את השכר המלא, אני יודע כמה הוא גוזל ממני ומוריד לו. אז אומרים לו: אז אתה מתיר לו לגזול. ואז הוא הבין מה הוא עשה לא בסדר. שאפילו אסור לך להתיר למשהו אחר לגזול אפילו שאתה אומר: אני מאזן אותו, מה זה 'אני מאזן אותו', אתה מתיר לו לגזול. אז הוא תיקן את זה ובאמת הלך ועשה את מה שצריך לעשות ואמרו (יש שתי דעות), שהחומץ חזר להיות יין ואח''כ אמרו שהחומץ האמיר יוקרו, בקיצור הוא לא הפסיד. אז כל השיחה בכלל לא מדברת אתנו לא על חיידקים ועל שמרים ביין ועל כמה סוכר שמו ומי פתח את החביות, מי מדבר אתנו בכלל פיזית, הוא אמר: 'החמיץ' אז עשיתי משהו לא בסדר התרתי למשהו לגזול. זה 'אהבה' להתיר למשהו לגזול? איך אתה חי עם משהו שאתה יודע הוא גוזל, זה בידיים שלי הוא הרי פועל שלי אני יכול להגיד לו, תשמע אל תגזול, אני רואה שאתה גוזל אני יודע שאתה גוזל, אני לא מתכוון לעשות לך שום דבר אבל אני אתן לך את המשכורת שלך שתהיה קבועה. מה, אתה מאזן אותו ?! תראו עד איפה זה יורד.

עבודה זרה' אתה לא מכוון נכון את המעשים שלך

(הרב נווה - אני מצטער שאני מאריך בדבר הזה במיוחד עכשיו כשאנחנו מתקרבים לאלול כמות הסמסים שאני מקבל על הנושא הזה, אני אומר' זה לא שאלות יהודיות, אנחנו טועים בקב''ה שלנו, אנשים הולכים לומדים תורה והם לא יודעים מי זה הקב''ה שלנו. אני שואל משהיא, עשית הפרשת חלה. כן. מה את בחרדה. אני לא יודעת אם זה היה 1.7 ק''ג או  2.1. אני אומר, זאת הסיבה שאת נכנסת לחרדה.. את בחרדה כרגע.. אבל זה מגיע למקומות כאלה. ככה לא עובדים את השם. תחשבו שמשהו בא ואומר, אני בחרדה ממך. למה, אתה בחרדה. אני תוהה אני לא יודע איך לדבר אתך כי אני מפחד אם אני אדבר אתך. למה אתה בחרדה ממני, בוא תדבר איתי רגיל, מה אני כזה בנ''א איום שאתה בחרדה ממני. אז הקב''ה בא ואומר, אתם בחרדה ממני? למה? בגלל 1.7 ק''ג או 2.1 כאילו אני 'כזה מפלצת' על זה אני יתפוס אותך לעולם הבא. משהו באנו לא בסדר, תקלטו שיש כאן משהו שהוא לא עובד נכון. ולכן 'עבודה זרה' זה שאתה לא מכוון נכון את כל המעשים שלך).

תיקון היראה וכוונון מחדש

אז נבראנו בצלם אנחנו בצלם האהבה והקב''ה השם המפורש שלו זה 'אהבה'. אי אפשר לטעות אם אתה מכוון את הכל למקום הזה. מוטב לטעות 'באהבה קלוקלת' מאשר 'ביראה קלוקלת' כי 'יראה קלוקלת' זה תשומת לב שהולכת לכיוון הלא נכון. וזה בעיה. וככה הרב אשלג אומר יש מלא אנשים ראיתי אפילו צדיקים גדולים מאוד שהיו לפנים ההיכל, מימין להיכל, משמאל להיכל אבל אף אחד לא הגיע להיכל. למה. כי פספסו לדעת במה מדובר. וכשאתה מפספס לדעת במה מדובר זה הופך להיות שטנה, זה הופך להיות פלגנות, זה הופך להיות שיסוי (הרב נווה - הנה מה שאנחנו רואים בפוליטיקה אני לא מבין איך העולם החרדי הגיע להיות בפוליטיקה, אסור לנו להיות שמה בכלל, אסור לבנ''א להיות בפוליטיקה. איך העולם החרדי הגיע לפוליטיקה, מה לנו ולמקומות האלה, אנשים רוחניים צריכים להאדיר את עצמם ממקומות כאלה ובגלל זה הם יוצאים מושחתים הם לא יכולים שלא לצאת מושחתים כי הם משחקים במשחק הזה. אז אם אתה היית מבין שהשם המפורש שאתה עובד אותו זה 'אהבה' אתה היית אומר, מה יש לי להיכנס למקום הזה, זה בדיוק היפך המקום הזה. כאילו זה היה סותר את ההנהגה שלך כאילו משהו בלב שלך אומר': אבל אני עובד אל אחר, אני מתפלל שלוש תפילות ביום ואני מתפלל לעבר אהבה כאילו איך אני יכנס עכשיו לכנסת). אז חשוב שתבינו איך אנחנו רואים את המציאות ודרך מה אנחנו מסתכלים – זה משקפים כאלה.

מחפשים עומק וכוונה

כתוב ''פתחו לי פתחו של מחט ואפתח לכם פתחו של אולם'' אז כולם אומרים שהמחט הוא קטן. למה אמרו 'פתחו לי פתחו של מחט' הוא יכול היה להגיד 'פתחו לי פתחו של גרגר אבק'. אם הוא רוצה לסמן משהו קטן הוא יכול היה להגיד ''גרגר של חול'' למה הוא אמר ''מחט''? כי מחט זה דבר חודר. המשמעות של ''פתחו לי פתחו של מחט'' הכוונה, תעשו משהו קטן אבל עמוק. כי הרבה דברים אפילו שהם קטנים ושטחיים אתם לעולם לא תצליחו לראות את ''האולם'' שנמצא מאחורי זה. אז אנשים גם את המשפט הזה לא הבינו ''פתחו לי פתחו של מחט'' אז עכשיו צריך לעשות משהו שהוא קצת יותר עמוק.

הפרמטרים לבחינה של עומק וכוונה

אז - אם עכשיו יבוא מבקר אומנות ויגיד לי אני כן רוצה לעשות ביקורת אומנותית, למה. כי אני רוצה להבדיל בכל זאת בן אומנות אבסטרקטית של ילד בן שלוש לבין נוכל לבין אומן אמיתי. רק מה, אין לי דרך, איך אני אדע. כי ציור של ילד בן שלוש וציור של נוכל (אדם סתם עשה עכשיו איזה קשקוש ויגיד 'זה ציור אבסטרקטי שלי חשבתי מחשבות עליונות) ואומן שבאמת הוציא את הקישקע שלו שם. אומר 'אני לא יודע להבדיל'. אז אולי שכבוד הרב ייתן לי משקפיים? והוא צודק כי אנחנו צריכים בכל זאת לראות את זה. אתה יודע משיחה עם הבנ''א אם הוא כזה או לא כזה. אז הנקודה היא כזאת כדי לעשות את זה, זה מחולק לשלושה חלקים (אצל רב זה יכול להיות אחד אבל אצל בנ''א רגיל זה מחולק לשלושה חלקים).

• תחבר את מעשה האומנות לאומן

אתה לא יכול להבדיל את האומן מהציור שלו אתה חייב לחבר את האומן. אתה צריך לבוא ולהגיד: חבריה אני מסתכל פה עכשיו על הציור אני רוצה לראות מי צייר את זה. כשתראה ילד בן שלוש תגיד': בסדר אני מבין. וכשאתה תראה נוכל משהו בך יגיד': הוא נוכל. וכשאתה תראה אומן אמיתי אתה תגיד: זה אומן אמיתי. אז קודם כל אתה מחבר את מעשה האומנות לאומן

• תשמע את העומק

שמע מאיזה עומק הוא מדבר. הוא לא יציג ויגיד' כן השתמשתי 'באור וצל', לקחתי את הצבעים האקריליים הכי מתקדמים בעולם.. זה יהיה סימן לנוכל. אבל אם יבוא לך האומן האמיתי על כל 'קימור בציור' הוא יגיד לך איזה כאב זה גרם לו. לנועם אלימלך היה סופר סתם שהוא היה לוקח אותו איתו לכל מקום. איפה שהוא היה הולך הוא היה כותב לו את המגילות את התפילין את המזוזות שלו, כל דבר הוא היה לוקח אותו איתו. אז שאלו אותו, יש עוד יהודים כשרים, מה אתה לוקח דווקא אותו. אז הוא קורא לו פותח את המזוזה שלו (מזוזה שהייתה תלויה כבר) אומר לו, לפני כמה שנים נתת לי את המזוזה. אומר לו, לפני ארבע שנים. הוא פותח את המזוזה הוא מראה לו את זה, אומר לו, תסתכל על האות הזאת, מה היה באות הזאת. הוא סיפר לו את כל מה שעבר עליו באות הזאת הוא זכר את זה מלפני ארבע שנים, מה עבר עליו באות הזאת. עכשיו, הוא אמר לאנשים: הוא לא יודע קבלה אבל הוא יודע מה עבר עליו בכל אות. והוא אומר' זה מה שחשוב לי הנשמה שלו בפנים. צריך את הנשמה של 'הסופר סתם' בפנים. זה קלף, הדיו זה קנקנטום, זה זפת, זה לא שום דבר מיוחד, זה לא נותן קדושה, גם מחשב יכול לעשות את זה, מה נותן קדושה למזוזה? האדם שכותב את המזוזה, הקדושה שלו עוברת פנימה. 'רבי נחמן מברסלב' אומר, אסור לשמוע אדם שאינו כשר (לא רק מנגן ולא רק שר גם אדם שמדבר) כי כמו שאמרו על קורח רצו באותה שעה להרוג את כל העדה ששמעה אותו כי הארס ניכנס. אז הוא אומר, למה כן צריך לשמוע מאדם כשר? אז הוא אומר כי ''נפשי יצאה בדברו עמו'' הנפש יוצאת, זה לא המילים שנאמרים זה הנשמה של האדם, האור יוצא בתוך המילים ונדבקות בתוך הנשמה שלך. זה זיווג, זה זיווג לכל דבר. בגלל זה לגבר אסור ללמוד עם אישה (שהיא אינה אשתו) תורה כשהם לבד כי זה בחינת זיווג ויש לזה תולדות. ויש צדיקים שעושים את הדברים האלה אבל הם עושים את זה לתיקונים מאוד גדולים.

סיכום

אז תבינו איזה משמעות יש לנו' כאילו כל הזמן אומרים לנו אתה פועל, אתה לא לא פועל, אתה לא פאסיבי אתה פועל. אל תראה את עצמך כאילו אתה 'בובה על חוטים' שאתה אומר אני בקושי מזיז כאן משהו מה יראו שאני עשיתי בעולם, הזזתי כוס, מה עשיתי פה. אח''כ יראו לך כמה פולסים של 'תודעת אהבה' עשית או הפוך לצערנו.

אז אני ממש מבקש בואו נעשה ניסוי שהוא יהיה בפרהסיה אני לא מפחד מהניסויים האלה אני עושה את זה כל הזמן. בבקשה תבשלו את השלוש צנצנות אורז, אל תגידו כלום, זה לא להגיד. עד שבוע הבא עד יום שני הבא זה מספיק אתם תראו את זה בצורה דרמטית. על אחד אתם כותבים 'בקרה' לא נוגעים בזה. על אחד אתם כותבים 'שנאה' ועל אחד כותבים 'אהבה'. ואם אתם חוששים שמא הכתיבה עושה את זה אז תרשמו ''ש'' או ''א''. ותקרינו. ואם מידי פעם במהלך היום אתם חושבים, גם' תחשבו על זה, רק תחשבו עליהם. אתם תראו את התוצאות אתם תיבהלו מזה. שיהודי שונא יהודי מאשימים אותו אח''כ כאילו הוא רצח אותו. זה עניין של 'הקפדות', כשאתה מקפיד על יהודי אתה יכול לגרום לו נזק. אתה אומר' אבל אני לא נגעתי בו, בסדר אבל אתה מקפיד עליו התודעה שלך מייצרת מציאות. ואם אתה אוהב אותו, אתה יכול לשאת אותו 'מעלה מעלה'. אדם שאוהב אדם אחר יכול לשאת אותו להיות גדול הדור. אז הכל תלוי ועומד במשקפי האהבה שלנו. ככה צריך לצאת אל העולם.

עכשיו, אפשר לעשות את זה בצורה מבוקרת, אני ישתדל לעשות את זה, אני ייבחר סרטונים מיוחדים מהיוטיוב כדי לתת לכם לראות את זה בטבע. דרך אגב, גם בעולם הצומח גם בעולם החי וגם אצל אנשים סיטואציות שאנשים לא מודעים להם ואתם תגידו מה עשה את השינוי הגדול. ובגלל שהעולם היום מלא בשנאה ובחרדות ובדאגה אנחנו כמעט 'ערב מלחמת עולם שלישית' (הרב נווה - מה שקורה בצפון זה איום ונורא, אתם לא מבינים) אז תבינו אנחנו צריכים להפיץ כבר 'אור חדש'. וכדי לעשות את הדבר הזה קחו שבוע תאפשרו את זה לעצמיכם (כי זה עניין של לאפשר לעצמך) שימו משקפים של אהבה ועל כל דבר שאתם מסתכלים תסתכלו רק מבעד לאהבה. ואני אתן לכם רק את המדד שאתם עושים את זה נכון. אם אתם תתמלאו בשמחה עשיתם את זה נכון אם התמלאתם בעצב עשיתם את זה לא נכון. למה. כי אם אתה מסתכל ואתה אומר: וואו העולם מלא בשנאה, אז שמת משקפים של שנאה. ואם אתה תגיד, העולם בעצם זקוק לאהבה, אז זה משהו אחר לגמרי. והמשל בזה כמו חקלאי שמגיע לשדה שלו והוא רואה, זה יבש, זה לא נתנו לו מים, אז מה הראש שלו אומר: טוב אני יביא מים, אני קולט שהשדה שלי עשוק אני יביא לו מים. אבל אם אתה תבוא ואתה תגיד: וואו איזה שדה יבש, אז סימן ששמת את העין על היבש ולא שמת את העין על איפה שצריך להביא מים. ואם אתה תגיד': מה, אני יכול להשקות את הכל? כן בטח, כולנו, כל מה שהעיניים שלך מסתכלות אתה יכול להשקות. אתה לא צריך להסתכל על כל העולם אבל מה שהעיניים שלך מסתכלות אתה יכול להשקות העיקר שאתה תסתכל על זה מבעד למשקפים של אהבה. ואז המושג שנקרא mindfulness שאנחנו צריכים לעשות, זה לא סתם לעשות את זה מכנית, בזה שאני מודע לתנועה שלי זה נורא מכני זה מת זה חסר אלוקים. אנחנו כל הזמן מדברים על heartfulness לא על mind הכל אצלנו זה heart טהור אז לעשות את הכל עם לב מלא באהבה. אתה מרים כבר את הכוס, תרים אותה באהבה, כי אם אתה תרים אותה באהבה אז ממילא המודעות שלך כבר תהיה שם. במקום לנסות להחזיק ראש כשאתה עושה פעולות מכניות תחזיק לב כשאתה עושה פעולות מכניות.

בבקשה תנסו את זה ותעשו לעצמיכם ''יומן מסע'' של שבוע בלבד עד יום שני הבא וכל יום תרשמו מה קרה. מי שיכול לצלם ולתעד את זה, מוזמן, מי שרוצה להקליט שיקליט, מי שרוצה לשלוח לי סמס שישלח סמס קצר. אבל תעשו את זה אח''כ תראו לילדים שלכם. ואז תנסו להבין, למה צמח מסוים מת לך בית, ולמה שאתה מגדל את החיות זה לא הולך, ולמה הדגים באקווריום לא צומחים.. וכל מיני דברים כאלה.

חמישה ספרים לתש''פ,

''זוהר סבא דמשפטים'' המפורש שהוא פשוט אני רוצה ללמד אתכם על 'תורת הגלגולים' אני צריך שיהיה לכם ספר ביד. ''דורשי יחודך'' של הרב שיינברגר (כל מערכי השיעור של 'פרשת השבוע' לקוחים משם. אז תראו איך אני מוציא את זה משם). ''שערי קדושה'' של המהרח''ו יש שם את החלק של ההגות (חלק ד'). ''המספיק לעובדי ה'' הבן של הרמב''ם כתב את זה ויש שמה קטע של הגות מאוד יפה ובכלל ספר מדהים שהוא כתב כפשוטו 'המספיק לעובדי ה' הכוונה, מה נדרש מעובד ה' לדור שלנו. ''דרך ה' ''המבואר של הרמח''ל.