פרשת נח התשע''ח - מהו סוד התיבה

הרב אריה חיים נווה

ישנם כתבים רוחניים שנמצאים בעולם שמאוד נעים לקרוא אותם מהסיבה הפשוטה שזה ממש הדרכה רוחנית להתפתחות ולהשגה ואע'פ שהם מיסטיים והם מדברים ברמזים נעים לקרוא אותם ואילו כשאתה קורא את התורה לא נעים לקרוא אותה: תמיד יש משבר, תמיד הקב''ה מתעצבן, תמיד יש קטסטרופות, הרג, גילוי עריות, עבודה זרה, שכר ועונש. לא נעים לקרוא את זה וגם לא ברור אך זה בדיוק תורה, אך זה בדיוק אמור להיות ספר של התפתחות רוחנית זה נראה כאילו ספר של הטפה, של ירידה על- של 'לתת בראש' כל הזמן, בנ'א אף פעם לא בסדר וכו'.

שאלה ראשונה: 'אך בדיוק זה תורה שמורה לדבקות'? 'אך מבינים את זה'? שאלה שניה: 'למה זה לא כתוב במפורש' ? למה צריך פשט רמז דרש וסוד ולדבר תמיד מסביב ולא לבוא ישירות ולהגיד לנו: 'מי אנחנו' 'מה אנחנו' 'ומה אנחנו צריכים לעשות בעולם הזה' 'מה באנו לעשות' 'ולהושיב אותנו עם: דרך נכונה, עם מורה רוחני פיזי שיבוא וילחש לנו באוזן ושייתן לנו את הדרך', מה ככה'?! 'למה כל הבלגן הזה'? התסכול הבלבול אי הידיעה: אתה נע בין שמים לארץ ואין לך מושג מה קורה לא מימין ולא משמאל: זה ממציא תורה א' וזה ממציא תורה ב', זה משקר כל עוד אף אחד לא יודע על זה וזה אין לו 'יראת שמים' אומר מה שבה לו..למה ככה?! כל הדברים האלה ניכרים כביכול בפרשת נוח 'ותמלא הארץ חמס': שזה לאוו דווקא עניינים של 'גזל' אלא 'ותמלא הארץ חמס' זה בדיוק העניין המדובר, לכל אחד בראש יש מחשבה אחרת אך להנהיג ולסדר את העולם, הוא עושה מה בא לו חומס את חברו תחת המחשבה אף אחד לא יודע מה אני חושב אף אחד לא יודע מה אני מרגיש, אני יעשה מה שבא לי וכו. שאלה גדולה ראשונה: למה זה נברא ככה? אי אפשר היה לברוא את זה אחרת? שאלה נוספת: מה עכשיו את כל הטעויות נאשים בחטא אדם הראשון? היה נראה כאילו הקב''ה לזמן קצר מאוד ברא עולם נורא מסודר, מתוכנן היטב שאמור היה לפסוע לעבר 'הזריחה' והכל היה נראה נהדר ופתאום לרגע אחד בא אדם הראשון וסובב את הכל, את כל האווירה הפסטורלית ועכשיו מאשימים הכל בחטא אדם הראשון, כל מה שקורה לכם קורה מחטא אדם הראשון. יש בלגן בעולם, למה? מחטא אדם הראשון ואתה אומר 'בסדר, זה חטא שזז כמעט כבר 6000 שנה: התשע'ח שנים, מה עכשיו? מה עושים? פרשת נוח בהיבט הזה מזעזעת: כתוב שה' החריב את כל היקום,  צירוף המילים האלה מופיע בפשט, המילה 'יקום' מופיעה שמה, שה' החריב את כל היקום וזה פלא גדול מאוד.

 נח

ננסה להבין מדוע זה מסופר על דרך השלילה? מדוע יש תחושה של הטפת מוסר? מדוע יש תחושה של 'אתה אף פעם לא בסדר'? וגם לאדם הרגיל שקורא את זה ומנסה להיות צדיק יש לו כזאת אוזלת יד כי הוא אומר 'טוב אני רוצה לתקן את העולם, אני רוצה להיות בסדר אבל מה אני עושה עם כל שאר העולם'? אך אני מתמודד איתם? לא צריך ללכת כ''כ רחוק נראה את ימינו אנו: יש כמה צדיקים שרוצים להביא שלום אהבה וסדר לעולם אבל המנהיגים מחזיקים בנשק מטורף ולבד יכולים להחריב את כל העולם. לצערנו, בעולם אין ערך לחיי אדם ( הרב מצטער שמדבר בצורה סטראוטיפית, זה כואב לו, הרב יודע שיש בכל מקום ספקטרום שלם 'מחסדי העולם' עד בהמות בתוך אותו עולם גם אצלנו, אבל הרב מדבר ככלל: על תפיסה ועל ערך) גם אצלנו מן הסתם זה לוקה אבל אצלנו לפחות (הרב מוכרח לציין) שהערך והחשיבות של חיי חייל אחד נשארה קדושה שבאומות העולם כמעט לא יודעים על זה ( גלעד שליט דוגמא קלאסית לזה מה היינו מוכנים לשלם כדי להחזיר חייל הביתה) אצלנו נלחמים על הנשמה של היהודי, נשמה אחת של יהודי יכולה להעיר את כל העולם כולו ואי אפשר לדעת מה מסתתר בתוכו אז צריך להילחם עליו. זה חלק אלוק ממעל והוא צלם אלוקים ממש וצריך להילחם על כל 'ניצוץ אלוקי' לא משנה איפה הוא נמצא ואם צריך לשלם עליו מה שצריך..לשלם וגם לא לערוך חישובים 'אם נחזיר אותו אח'כ הוא יהרוג' לא עושים חישובים כאלה, עובדים 'צעד צעד': קודם אתה נלחם כדי להחזיר את הבן הביתה, לגאול ניצוץ קדושה, מה אח'כ יקרה מזה הקב'ה יחליט.

מחטא אדם הראשון אנחנו רואים אופיין מאוד מסוים של טעות שעשה אופיין מאוד מסוים של אפקט של הטעות:

מה נפגע למעשה? מה זה חטא אדם הראשון? מה היה שם שנפגע שהיה שם חטא? האם בגלל שהוא לא עשה מה שה' אמר לו? האם זה 'העניין' שהקב''ה אמר 'אני אמרתי שאתה לא נוגע בעץ והוא אמר לא אני כן יאכל מהעץ..זה היה העניין?!

הדבר השני, אדם הראשון אכל מהעץ..בסדר..כתוב שהוא ימות לא כתוב שכל העם יהיה בשנאה בגילוי עריות ועבודה זרה כתוב 'ביום אכלך ממנו מות תמות' לא כתוב שאר הדברים: שתהיה עני, שתהיה חולה, 'זרוק' כתוב 'ביום אכלך ממנו מות תמות' זה היה נראה כמו עונש מקומי כמו 'אל תיגע בגדר החשמלית ברגע שתיגע בגדר החשמלית אתה תתחשמל ותמות' בסדר..אבל הגדר החשמלית לא עושה עוד עונשים: הגדר החשמלית לא תעשה שפתאום אדם יהיה עני, היא לא תעשה שפתאום אדם יצא בלי יד, היא לא תעשה ילדים עם מחלת סרטן..אז מה בדיוק קרה שם?

צריך להבין, מה נפגם: מהו חטא אדם הראשון ומה הטעויות, מה האפקטים של חטא אדם הראשון ואז נבין את סיפור המסגרת כדי שנבין בעצמינו מה קורה בחיים שלנו.

המושג שנקרא 'אור אין סוף' מסביר על ישות אחת הומוגנית, הישות הנצחית שהיתה כאן מאז ומעולם היא הקב''ה זאת אקסיומה, זאת אקסיומה חיה, העולם לא התחיל מאנרגיה דוממת ששכבה לה אין ספור שנים עד שהחליטה לעשות 'מפץ גדול' ואז מהמפץ הגדול יש התרחשויות, זה לא עובד ככה, היהדות חושבת בדיוק ההיפך: היקום מתחיל מישות חיה מודעת חושבת ותכלתית.

שאלה נוספת, 'אם אתה כזה הוגוני כמה זמן היית במצב הזה עד שהחלטת שאתה בורא את העולם', 'לפני כמה שנים החלטת שעכשיו אתה לוקח את הסטופר ואומר 'עכשיו' אני לוחץ ומפעיל את העולם'? האם זה היה לפני התשע'ח שנים? אז מה היה לפני? מה היה רגע לפני התשע'ח שנים? וגם מה יקרה אחרי שנת ה 6000 7000 8000 10000 כפי שקורה לזה הרמח'ל שנגיע לאינסוף? כאילו רק עשית בלגן 10000 שנה וזהו? הרי 10000 שנה לעומת נצח זה כלום גם מיליון שנה לעומת הנצח זה כלום, כל דבר זה כלום  כי נצח לעומת כל מספר זה כלום, הוא 'מאיין אותו' הוא זניח. אז עשית בלגן לתקופה מסוימת אח'כ חזרת לנצח, מה העניין?

אם לא נענה על השאלות האלה אח'כ יהיה לנו מאוד קשה להבין את כל הסיפור ומכיוון שהרב רוצה להכיל בתוך פרשת השבוע הבנה של כל התורה: הרב לא רוצה לעבור פרשה פרשה לתת 'וורט' מעניין על הפרשה 'ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד' מאוד חשוב לרב לתת צורת מחשבה שעוברת לאורך כל התורה עצמה.

המושג שנקרא 'התחלה' ביהדות הוא לא התחלה של זמן, אין כזה דבר התחלת הזמן, יש מושג שנקרא 'סיבה ומסובב' ז''א יש גורם שגורם למשהו להתרחש ויש 'סיבה' שהוא גורם לו לכן נקרא 'סיבה ומסובב' יש סיבה זה לא קורה סתם ( מאוד חשוב שקוראים לזה סיבה ומסובב). זה לא סיבה ותוצאה, במדע קוראים לדברים 'סיבה' 'ותוצאה': מה גרם לעולם להתרחש? מפץ גדול, ומה גרם למפץ הגדול? יהיו הרבה המצאות אבל זה 'סיבה' 'ותוצאה', אפקט למה שקרה. למשל, סיבה: פצצת אטום, מה האפקט: שריפה. ביהדות זה לא 'סיבה' 'ותוצאה' זה 'סיבה' 'ומסובב' ז''א גם המסובב יהיה הסיבה לסיבה הבאה ולפעמים התולדות, מה שיוצא, הוא למעשה הסיבה למה שהכל נברא.      

יש כאן עניין של מחשבה מסודרת ואין כאן עניין של זמן פיזקאלי, שום דבר לא מכריח שום דבר והכל מודע: למעשה הארי ז''ל מגלה לנו שלא באמת היה רגע של התחלת הזמן אלא יש כאן 'שלמות נצחית' כאשר שלמות זה כשיש כוח ופועל והמצב הזה הוא נצחי (וזה שעכשיו אנחנו מצטרפים לעולם וקוראים על זה, זה חדש לנו אבל זה לא חדש ביקום). הישות שנקראת הקב''ה  בקבלה קוראים לזה 'עצם הבורא' לכל דבר יש את עצם הדבר עצמו, עצם הדבר עצמו הכוונה ממה הוא באמת עשוי, מה המהות שלו: 'אם אני מפרק את המלבושים שלו ממה הוא באמת עשוי'. נניח אפשר לקחת 'ארטיק' אומרים לי אבל 'ממה הארטיק עשוי' אני יכול להגיד 'קרח'  אבל 'מה זה קרח' אני יכול להגיד 'מים' אבל 'מה זה מים' אתה אומר 'מולקולה של h2o ואז אתה שואל אבל מה זה? אטומים, מה זה אטומים? פרוטונים נויטרונים ואלקטרונים, מה זה פרוטונים? שלושה קווארקים, מה זה שלושה קווארקים? יגידו: מיתרים או אנרגיה או יקום הולוגרפי אבל אתה צריך להגיע למהות, למקום שכבר אין לזה מלבוש, אין עוד התפרטות אז המהות של הכל נקראת 'עצם הבורא' : זה לא אומר עליו כלום זה רק אומר שיש את 'עצם הבורא' ( שיש כזה דבר).

 2

עצם הבורא נקרא 'טוב ומטיב' ואין בו רצון לקבל כלל זה פשוט 'עצם השפע', מה זה אומר? אין לזה מילה, אין שום דבר שאומר מה זה אומר, צריך להגיע לשם וכשמגיעים לשם מבינים כי אין שם מילים זה מעל המילים. ההתבטאות של 'עצם הבורא' כמו ההתבטאות של האנרגיה או ההתבטאות של האטומים או ההתבטאות של המים (מה מים עושים),יש לזה צורות התבטאות אך הוא בא לידי ביטוי: הוא שקוף, הוא זורם, הוא נוזלי, יש כל מיני התבטאויות. אותו דבר, מה ההתבטאויות של העצם? ההתבטאות של העצם נקראת 'אור אין סוף' העצם למעשה הוא גילוי, אור, שפע והמושג 'אין סוף' אומר שבכל מקום שאליו האור מגיע הוא מבטל שם סופיות הוא עושה שהכל יהיה 'אחד' ( לא לדמיין את זה, אי אפשר לדמיין את זה כי זה פשוט 'מצב תודעתי'). אדם יכול להגיע לזה בעצמו והוא מגיע לזה באמצעות 'מצב תודעתי' לכן זה לא נמצא באיזה מקום או שצריך לחטט או לדמיין 'אור לבן בוהק ומצוחצח', כל הדברים האלה לא נכונים, כי גם אם אתה רואה 'אור לבן ומצוחצח' הכי יפה אתה עדיין רואה תמונה, אתה עדיין מייצר תמונה החוצה : יש מודע שמייצר תמונה החוצה ואתה יכול להיות מודע לתמונה הזאת אם אתה מודע לתמונה הזאת התמונה הזאת היא לא מעלייך אתה אמור לצייר משהו מעלייך לא משהו שאתה מייצר אותו לכן אתה לא יכול לדמיין את זה כי כל סוג של דמיון הוא נמוך ממך זה רק השגה שלאט לאט התבטלות או התמזגות התודעה שלך עם הדבר עצמו תגרום לך להבין את זה. על כל פנים, זה 'מצב תודעתי', זה מצב של התחברות ( כאשר תודעה זה התחברות) זה התפקיד שלנו 'אך מתחברים', זה התפקיד של כל העולם הזה 'אך אנחנו מתחברים' אבל עד אז צריך להסביר את המסע.

הרב נכנס להסברים קבלים עמוקים ודקים מאוד כי בלי זה אי אפשר להבין את התורה בכלל זה יתפס כדת, יאיימו עלייך עם 'שכר ועונש' ודתיים יוציאו סרטי הפחדה 'אכול ושתה כי מחר נמות, תיכף הכל נגמר, תיקח כמה שיותר מצוות ותלך לעולם הבא'. אנחנו לא שם וגם הקב''ה לא: הוא לא ברא את העולם בשביל זה, הוא גם לא יגאל את העולם בצורה כזאת 'שאנשים יברחו ויתרוצצו כדי להרוויח עוד מצווה ומי שבאמת ירוויח מצווה הקב''ה יגיד לו 'עשית את המצווה ברגע האחרון אשרייך ניצלת, עמדתי להחריב אותך, עצבנת אותי לא שמרת אף שבת' לרדת מהראש הזה ולהפסיק לשמוע סרטונים כאלה ורבנים שמדברים ככה, לא שייך, זה לא החוכמה שלו ומנותק לגמרי מהמחשבה האלוקית. כל מי שרוצה לדעת את האמת מיד צריך לחשוב מה המחשבה האלוקית? היא כ''כ גבוה, היא כ''כ רצינית, היא כ''כ מלומדת, היא כ''כ אוהבת, היא כ''כ גאונית ובגדלות שבכלל צורת ההנגשה של הדת ככה מבזה מאוד את הבורא היא מאוד מורידה אותו 'לאל עצבני 'שמת' שיניחו לו תפילין', הרב ממש מתבייש שיש אנשים כאלה בתוכנו. הבעלש''ט לפני 2000 שנה עמד מול עץ ראה מלא עלים הוא היה לבוש טלית אחרי תפילת שחרית יצא מבית הכנסת מסתכל על העץ ראה את כל העלים לכאורה יכול היה להיות מראה יפהפה, הוריד את הראש ואמר 'אוי', המגיד יצא אמר לו 'הרב למה אתה אומר אוי'? אמר לו 'אתה רואה את כל העלים שנמצאים פה על העץ הכל יהיו רבנים לעתיד לבוא שיעכבו את המשיח'. למה הבעלש''ט ראה עלים? ראה מראה של עלים? יש את הזרע שזה 'עצם הדבר עצמו', יש את השורשים שזה משהו פחות עמוק אח'כ יש את הגזע שזה ביטוי יותר חיצוני אח'כ יש את הענפים ואח'כ יש את העלים. העלים זה המלבוש החיצוני, הקליפות, קליפת העץ שהיא גם נושרת (כל עונה היא נושרת) היא לא חלק מהעץ אבל הענפים והגזע לעולם לא נושרים העלים עולים יורדים וזה ככה 'מהרסייך ומחרבייך ממך יצאו'. כל מה שהוא מפחד והוא מדמיין הוא מוציא את זה על התלמידים שלו ואסור לנו להיות כאלה, כל מי שבאמת רוצה לדעת מה עתיד להתרחש צריך להתחבר ל 'מה הוא חושב שזה הבורא' וכשהוא יתחבר להבין מה זה 'אור אין סוף', מה זה 'גדלות הייחוד' הוא יבין מה זה גדלות באמת ולא יתן לעצמו את כל האיומים, סרטוני הפחדות, צרחות וכל הדמיונות שמספרים מהעולם שמעבר. הוא יבין שמדובר בישות כל כך חכמה ואינטליגנטית שהיא לא עושה שהדברים האלה יתרחשו ככה.

המושג שנקרא 'אור אין סוף' הוא גם 'אור התכלית'- הוא לא רק אור הראשית הוא גם אור התכלית 'מגיד מראשית אחרית' זה לא שהקב'ה אומר 'תעשו מה שאתם רוצים אני ממילא יודע מה יקרה' אלא העולם חייב לחזור לטבע הרוחני שלו. 'מגיד מראשית אחרית' זה אומר: אם זה התחיל באור אין סוף זה חייב להיגמר באור אין סוף זה לא יכול להיות משהו אחר כי זה 'הטבע הרוחני' יכול להיות משהו שיוצא מגדר הטבע אבל הוא יחזור לטבע הרוחני שלו אז העולם מתחיל מאור אין סוף העולם יחזור לאין סוף כי כל יציאה מהאור אין סוף היא למעשה לא טבעית צריך להפעיל עליה כביכול כוח לעשות משהו שהוא מנוגד לדבר הראשוני הנצחי ברגע שיפסק הכוח הזה הכל חוזר לטבע הרוחני הכל חוזר לנצח והנצח הוא 'אור אין סוף' אז הוא גם נקרא 'אור התכלית'. 'אור התכלית'  זה אומר שזה 'אור הייחוד' 'אור הדבקות' משמע אם זה יוצא מאור אין סוף (שתיכף נסביר למה) עובר את כל התהליך וחוזר בחזרה 'לאור הדבקות' אז צריך לדעת מה היחס של כל הבלגן שהולך להיות באמצע כי זה מתחיל מדבקות וזה יגיע לדבקות אז מה הבלגן של האמצע? מה המשמעות של כל מה שאנחנו עוברים באמצע? מה המשמעות של המבול שיש בפרשת נוח? דור הפלגה? עבודה זרה? וכל הבלגן שיש שם.. צריך להבין את העניין שלו ולהבין שהוא נחוץ. להבין שהמסע הזה הוא לא מסע של טעויות כי הקב''ה לקח את כל הדברים האלה בחשבון והוא עושה את זה ולכן כל מה שאנחנו עוברים וכל מה שקורה בתוך התורה הולך להגיע לאור אין סוף..זה הדרך, לא שזה לא הדרך, זה לא שהקב''ה מתקן את זה: 'שבנ''א מחריבים ויוצרים בלגנים והקב''ה מאזן את זה' אלא זה הדרך זה בדיוק הדרך. למה זה הדרך? כתוב שהקב''ה השתעשע תתקע'ד שנים עם התורה לפני שהוא נתן אותה, השתעשעות הכוונה, כתוב 'שהוא הכין חקר ודרש את התורה', בנה כביכול תהליך מחשבתי שלם שנראה כאילו זה נעשה על פני 1000 שנה אבל המושגים של הזמן זה קצב התפתחות התודעה והקב''ה יצר על פני 1000 שנה התפתחות תודעה שתגיע לחוכמה.

חשוב להגיד את זה כדי שלא נבין מדרשים בצורה לא נכונה: למשל השתעשע תתקע'ד שנים או תתקע'ד דורות, מה זה? 974  דורות חסר 26  דורות מאז הופעתו של אדם הראשון, עברו 26  דורות מאדם הראשון עד מתן תורה ואז הקב''ה נתן את התורה שהוא השתעשע איתה תתקע'ד שנים/דורות אבל צריך לדעת שכל הדברים האלה זה משמעויות והבנות של מה קורה כאן. בפרשה הזאת הרב מביא את הדברים בצורה מונגשת כדי שנבין את הדברים לאט לאט אבל בעקרון יש כאן תהליך מובנה ומסודר. התהליך של לעשות: שיהיה אדם ראשון שיחטא, פרשת נוח אח'כ 'לך לך' אח'כ עוד בלגן כל דור המדבר וקורח שעושה מחלוקת והמרגלים שעושים בלגן ו 24 אלף שחוטאים בשיתין..הכל נלקח בחשבון. הכל תורה, הוא כתב את התורה, התורה היא שפת התכנות של החטא, זה אמור לעשות ככה, הקב'ה למעשה הכין את 'שפת התכנות' עוד לפני למעשה שזה הכיל אותה, זה הרעיון של 'השתעשע עם התורה תתקע'ד שנים', הוא כתב את שפת התכנות ואח'כ כביכול יצר לזה הכלה, נתן לזה להיות מופעל (וגם זה צריך להבין אך זה בא לידי ביטוי). בנתיים לקבל הכל כמשלים ורק להבין שלהכל יש עומק וצריך להסדיר כל דבר אבל לייחס את הכל: לגדלות שלו, לחוכמה שלו ( שכשנבין הכל מאחורי הקלעים תאמר 'עכשיו אני מבין'). 

המציאות של החטא זה למעשה הדרך אל האין סוף- המציאות של הכאב זה הדרך אל האין סוף: נוח עם 'ותמלא הארץ חמס', עם המבול, עם החרבת היקום, עם דור הפלגה והמגדל..הכל נלקח בחשבון זה הדרך. זה לא פספוס של הדרך, זה לא תקלה בדרך, זה לא לא הדרך, זה בדיוק הדרך וזה בדיוק התורה, תורה לשון הוריה: אומרים לך 'אתה רוצה להגיע מסוף עד לאינסוף'? זו הדרך, תעבור: דרך נוח 'ותמלא הארץ חמס' , יהיה 'מבול', יהיה 'בלגן, יהיה 'שפיכות דמים'...זה בסדר זה הדרך ..תלך בה.. אתה שואל 'מה תלך בה? אולי אפשר אלטרנטיבה'? אין אלטרנטיבה זה הדרך ואלה הנתיבים ולאדם הרגיל נראה 'רגע, זה לא פייר, 'אתה מחריב אותי כדי שתהיה חנון ורחום'?!..בדיוק פרשת נוח

צריך להבין את המושגים: מצב א',  מצב ב', מצב ג' כי זה באמת עניין שורשי שיבהיר: למה אנחנו חייבים ללכת בדרך שאנחנו הולכים בה? למה אנחנו כביכול חייבים לנסוע בדרך ייסורים? למה אנחנו חייבים לעבור דרך כאב? למה אנחנו חייבים לעבור דרך ריקנות? דרך עניות? דרך שהייה בגוף? דרך מצב של תמותה, 'הילודים למות והמתים להחיות', אתה אומר 'ילד שנולד יש לו עכשיו 'זמן מוקצב' וצריך כביכול לספור לו לא בן כמה הוא(שנה שנתיים) לא לספור לו קדימה אלא לספור לו לאחור כי ברור שהוא ימות אף ילוד אישה לא ישאר פה לנצח...פלא גדול מאוד וצריך להבין מה קורה. 'מצב א' זה אור אין סוף וזה ישות אחת הומוגנית (הומוגנית הכוונה 'אור עליון פשוט ממלא כל המציאות') זה אומר שאין כאן עוד מציאות שצריך למלא אותה אלא יש כאן בורא אחד/ ישות אחת. יש את עצם היותו והמחשבה שלו/ צורת ההתבטאות שלו נקראת 'אור אין סוף' שלמעשה אומרת: אין שם שום מחיצות, אין שם שום ישויות והמצב התודעתי הזה נצחי כי אין כאן תיקון. אמרנו 'שזמן' זה קצב התפתחות התודעה ואצלו אין התפתחות התודעה אז אין זמן, זה נצח, ככה המצב נשאר לנצח: זה לא משעמם, זה עונג הכי גדול שהוא ברגנרציה אין סופית, זה המצב הראשוני, אבל זה גם צריך להיות 'המצב הסופי' רק זה צריך לעבור דרך אחרת.

מי אמר שזה צריך לעבור דרך יסורים? מי החליט את זה? אך יכול להיות שבורא שהוא 'טוב ומטיב' יעביר אותנו ברע ולא יעביר אותנו בטוב? בחשמל יש שקע, לשקע יש שלוש שיניים (לא להתייחס לשן התחתונה היא לא רלוונטית) למה יש שניים? כי בצד אחד יש 220 וולט ובצד השני יש 0 אז ברגע שאתה מחבר את השקע לתקע עובר חשמל, סגרת מעגל חשמלי וזה עובר מהצד שיש לו לצד שאין לו נקרא 'הפרש פוטנציאלים' באחד יש ( כי יש לו הרבה פוטנציאל) 220 וולט ובצד השני אין אז הזרם זורם מצד אחד לשני. ברגע שסגרת מעגל, הזרם זורם, צריך שיהיה הפרש פוטנציאלים.

במצב א' יש אור אין סוף במצב ג' יש אור אין סוף, אך מחברים אותם? אך האור יעבור? כמו לשים 220 וולט ו 220 וולט אם נשים ככה וביניהם נשים חיץ הזרם לא יעבור, אך הוא יעבור?! הוא לא יכול לזרום אליו: אם יש 220  וולט ובצד השני 0  יעבור 220  וולט, אם יש 220 וולט ובצד השני20 וולט יעבור 200 וולט, אם יש 220  וולט ובצד השני יש 120 יעבור 100 ( לעשות אחד פחות השני אז יעבור משהו) אבל אם יש 220 ו 220 מה יעבור?!  לא יעבור כלום, אין הפרש פוטנציאלים. אותו דבר, יש לנו אור אין סוף (מצב א') ואור אין סוף (מצב ג') מה מצב ב' מועיל?! (וגם אין מצב יותר גבוה מזה) לכן הקב''ה צריך ליצור גריעותה הוא חייב ליצור 'מצב אמצעי' גרוע מאוד מאוד, לא טוב (בהמשך נבין גם למה) ולרוקן את הכל. לקחת את האור אין סוף הראשוני לרוקן אותו לעשות ההיפך הגמור, מצב של נקודה אמצעית מצומצמת מרוכזת בעצמה אגואיסטית אגוצנטרית שאומרת 'אני' ומחריבה את כל השאר 'חושך עלי אדמות', נקודה שחורה, הכי גרוע שיכול להיות ואז לטפס בחזרה. האמת היא שהצורה היא: 'אור אין סוף' ירידה לנקודה האמצעית הכי גרועה שיכולה להיות וטיפוס בחזרה 'לאור אין סוף' (זה חלק מהצורה של המגן דוד למגן דוד יש המון משמעויות) אז בהכרח התורה תדבר איתנו על דברים רעים ועל הדרדרות היא בהכרח תדבר אתנו ממקום גבוה למקום נמוך. חשוב לרב להעביר את המחשבה התורנית למה זה מתחיל ממקום גבוה ויש ירידה דרסטית לכל אורך הפרשות ואח'כ יש עיקום: מתחיל מאור אין סוף זה יחזור לאור אין סוף מכוון שזה יחזור לטבע הרוחני שלו אבל אי אפשר שזה יעבור אור אין סוף בצד אחד ואור אין סוף בצד השני ואין מצב שהוא יותר גבוה מאור אין סוף אז חייב להיות 'אור אין סוף' ומשהו נמוך יותר, כמה נמוך? צריך להתגלות בדיוק ההיפך מאור אין סוף לכן כל הפרשות רק 'ירידה' 'נחיתה' רק גילויים שליליים. גילויים של היפך הבורא, היפך האור בדיוק מגלה לנו מצב הפוך: הקב''ה חי יראו לנו מוות, הקב''ה אהבה יראו לנו שנאה, הקב''ה חסד יראו לנו קמצנות, הקב''ה רחמים יראו לנו אכזריות גדולה מאוד, ככה אמור לצאת..יוצא: שזה המסלול זה לא תקלה. לכולנו יש תחושה בזמן שאנחנו קוראים את התורה כאילו יש כאן תקלה וזה מתסכל אתה אומר 'אבל למה הם עשו את זה אם הייתי במקומם לא הייתי עושה את זה', 'אם הייתי במקום נוח הייתי עושה את זה אחרת', 'אם היית במקום אדם הראשון הייתי עושה את זה אחרת'' אך היא אכלה'.. הכל בסדר תיקח בחשבון זה המסלול וככה בדיוק היא היתה צריכה לעשות והרבה פעמים אנשים בעלי מודעות גבוה ידעו את זה והם יצרו את הירידה למטה, הם ידעו שהדרך לעלות למעלה היא רק בירידה למטה. בהמשך נבין את המשמעות של הירידה למטה כי יש לזה משמעות גדולה ואז נבין מה התיקון אצלנו חשוב גם להבין שמה שאנחנו קוראים 'נפילות' 'נסיגות' הם חשובות מאוד.

הרב מסביר: למה יש פרשת נוח? למה יש את כל התנועה הזאת? הישות הזאת כישות הומוגנית לא נקראת שלמה כי שלם בלשון הקודש זה כוח ופועל: שלם, לא הכוונה לקחו את כל החלקים כמו בפאזל וכל החלקים נמצאים שם זה אור אין סוף אז זה שלם..לא ככה, בלשון הקודש יש לשלם משמעות כוח ופועל. כוח ופועל זה אומר שכביכול חסר שם משהו, 'מה חסר באור אין סוף'? למשל חסר באור אין סוף נתינת אהבה, למי הוא נותן אהבה? אתה אומר 'לא צריך, הכל מלא באור אז לא צריך' אתה אומר 'זה לא בדיוק שלא צריך, אם יש משהו בו בפוטנציאל הוא חייב לבוא לידי ביטוי: אם יש בו נתינה הנתינה חייבת לבוא לפועל, אין כזה דבר שזה ישאר בפוטנציאל זה כל השפע אז זה יהפוך אותו לישות דוממת שלא עושה שום דבר עד שיתגלה הפרש פוטנציאלים באנרגיות..לא, הוא חייב לתת. אז אם יש לו את זה והוא ישות חיה ויש לו בפוטנציאל נתינה כמו בנ''א שמתהלך ובפוטנציאל יש לו נתינה גדולה מאוד, אהבה גדולה ושפע הוא לא יוכל שלא לתת אותו, ככה כביכול בבורא אין שלמות מכוון שיש בו תכונות בפוטנציאל שהוא חייב להביע אותם כמו אהבה ונתינה (וזה לא כמו ויש עוד אלא זה השורש אהבה ונתינה, לצורך העניין זה אותו דבר). עכשיו.. הוא צריך לברוא כדי לאהוב ולתת, הוא צריך להוריד מעצמו ולזה הארי ז''ל כתב 'להוציא לאור שלמות פעולותיו שמותיו וכינוייו' ז''א שכאשר הוא יוציא מעצמו משהו שיהיה בהפרש פוטנציאל ממנו אז כדי לחזור אליו צריך או 'שם' או 'פעולה' או 'כינוי' אז למעשה מתגלה האהבה ומתגלה הנתינה. אנחנו אומנם מגלים את הגריעותה אבל הקב''ה אומר 'אבל אני יגיד לכם אך להשלים את זה', 'אני יגיד לכם איפה אני יכול לתת', 'אני יגיד לכם מה אני אתן': כל פעם שחסר אני יגיד לכם מה אני אתן, חסר עוד משהו אני אתן עוד משהו. נניח ניקח אדם, הבנ'א הוא גם חכם גם עשיר וגם יודע לתת תשומת לב, בא אליו עני ואומר לו 'תדע לך אני עני מאוד וחסר לי כסף אין לי אוכל בבית' הוא אומר לו 'מה הבעיה אתן לך כסף' ונותן לו כסף, העני נשאר וממשיך 'אני בודד ואין לי חבר' הוא אומר לו 'אני אהיה חבר שלך, אני יכול לתת לך תשומת לב, כמה זמן שאתה רוצה אני בנוכחות ואהיה חבר שלך' אז הוא נותן לו נוכחות ואז הוא יגיד לו 'אבל אני לא אדם כ''כ חכם אני קולט שאתה אדם חכם אולי אתה יכול ללמד אותי' הוא אומר לו' בוודאי אני אלמד אותך'. מה יוצא, שאותו אדם נתן כסף ( כי יש לו עושר) ואותו בנ'א נתן תשומת לב ( כי יש לו יכולת לתת תשומת לב נוכחות ורגשות) ואח'כ הוא גם נתן לו חוכמה אז כל פעם מתגלה מהאדם הזה עוד תכונה ועוד משהו.

ככה זה מהקב'ה, נקרא: 'להוציא לאור שלמות פעולותיו שמותיו וכינוייו' שכל פעולה או שם או כינוי מגלה עוד תכונה שיש באור, עוד עשירות שהיתה באור והוא מוציא אותה כלפי בעל החיסרון. כל בנ'א שמוציא חסרון הקב''ה אומר 'אין בעיה, אני יכול להשלים את זה' אז אם בנ'א יגיד 'אני יצרתי שלא תהיה כלכלה בעולם' הקב''ה יכול להגיד 'אני יכול להחזיר את הכלכלה'.  בנ'א אחר יבוא ויגיד 'החרבתי את העולם ע'י שפיכות דמים' הקב''ה יכול להגיד 'אני מחייה מתים'. בנ'א אחר יכול לבוא ולהגיד 'אבל עשיתי עבודה זרה, אני טעיתי, הקב'ה יאמר לו אתן לך חוכמה מדויקת'. בנ'א יכול לבוא ולהגיד 'הפצתי שנאה בעולם הקב'ה יכול לבוא ולהגיד אני יכול לתת אהבה בעולם' וככה מגלים את השמות את הפעולות ואת הכינויים שלו.. ושוב ככה השלמות באה לידי ביטוי. זה לא שהוא צריך את זה, זה לא שהוא מחוייב לזה אלא כך זה, צריך לדעת: זאת האקסיומה, השלמות הזאת שבה יש את כל הספקטרום של הבורא כל הנתינה שלו, השלמות הזאת היא אקסיומתית היא נצחית,  זה כך כל הזמן. שהמקובל עושה עליית נשמה ונותנים לו השגה של 'רוח הקודש מיוחדת מאוד' שבה כביכול הוא יוצא אפילו מהבריאה (לשון משל) והוא רואה את הבורא עם כל הבריאה שלו, הוא לא מסתכל על החסרונות: הוא לא מסתכל על הבנ'א המסכן הזה פה, על המסכנה הזאת פה ועל הגורל שלהם הוא מסתכל על הבורא ועל כל הנתינה שלו ואז הוא אומר: פה הוא משלים חיים, פה הוא משלים אהבה, פה הוא משלים רפואה ואז הוא רואה את כל הספקטרום של הבורא פרוס: מצד אחד הוא רואה אור אין סוף את השפע הבריכה האין סופית ולמטה הוא רואה למעשה את כל מימדי האור/צורות האור אך הם נמשכים לכל אדם ואך הם מפרים כל אדם ולמעשה כאן הוא רואה את כל שלמות פעולותיו שמותיו וכינוייו. אנחנו שנמצאים במקום של 'בעלי החיסרון' רק אומרים 'אבל אין לי', הכל חסרון: 'אבל כואב לי' אבל ריקני לי' 'אבל לא טוב לי' ובאותו רגע אדם לא יודע להגיד לעצמו 'שניה, רק רגע, אני יכול עכשיו כביכול לעזור לבורא להוציא אליי אור מאוד מסוים: אני חולה הוא יבריא אותי, אני רק צריך לתקשר איתו להדהד איתו בצורה כזאת שאני ירגיש את אור הרפואה שלו, אני צריך להרגיש את אותו רופא. אם אין לי כסף אני צריך עכשיו להדהד איתו ליצור אינטראקציה שתיצור מצב שאני ירגיש את אור השפע שלו, אם אני שונא בפנים קר וחסר לב אני יכול להרגיש את האהבה שלו אבל זה רק באינטראקציה נכונה כמו שהעני בא אל העשיר הוא אומר לו מה חסר לו, 'אין לי כסף' אותו עשיר לא מתייחס אליו עכשיו כמו אבא או חבר אלא מתייחס כמו עשיר אין לך כסף מכניס את היד לכיס ואומר תיקח כסף אני לא אתן שתהיה רעב ואז הוא מגלה בו עוד צד שיש בו חמלה כשהוא אומר לו 'אני זקוק לחבר' והוא עונה 'אהיה חבר שלך', כבר לא מעורב כספים פשוט יוצא מהעשיר משהו אחר שלא קשור לעובדת היותו עשיר אלא אדם שהוא בעל רחמים חמלה ויכול להיות החבר שלו. כשהוא אומר לו 'אני קולט שאתה אדם חכם אולי תלמד אותי' הוא יהפוך להיות מנטור וילמד אותו וככה הוא יכול לבקש כל מיני דברים ופתאום מתגלה עוד משהו ועוד משהו ועוד משהו ואז אם משהו ישאל את העני הזה 'מי זה העשיר הזה'? מה הוא עשיר? יאמר 'אל תיקרא לו רק עשיר, אתה עושה את החבר שלי חד מימדי: זה לא רק בנ'א עם כסף, זה בנ'א עם לב, הוא בנ'א חכם, הוא בנ'א חם הוא בשבילי המון דברים הוא לא האיש העשיר שגר שמה אל תצמצם לי אותו'. ככה צדיק רואה את זה, הצדיק רואה את הבורא יוצא בשלמות במניפה ספקטרלית של כל סוגי האור והוא מבין את כל זה כסוג של שלמות, הוא עושה סופרפוזיציה לכל זה ואומר 'אני מבין את השלמות, אני מבין מה זה כל זה כאור'. כי 'אור' זה 'אור', אתה לא יודע מה זה 'אור' אבל כשאתה רואה עוד מימד, עוד מימד ועוד מימד: מימד של רפואה, מימד של תחיית מתים, מימד של חוכמה, מימד של אהבה, מימד של צדק, מימד של שלום..ברגע שאתה רואה את זה אתה אומר 'אני מבין מה זה 'האור' הזה'.

זה הרעיון של 'בגין דהשתמדעון לה' להעלות למקום שבו אתה רואה את בעלי החסרון אתה רואה את בעל היתרון ואתה רואה אך בעל היתרון משלים את החסרונות, אתה רואה את זה. אגב, הוא עושה את זה בכל רגע נתון אפילו לפני שאדם מבקש: כשבנ'א חולה הקב'ה כבר שולח לו 'אור' של רפואה כתוב 'טרם יקראו אני אענה', כשבנ'א עני כבר נמשך אליו 'אור של שפע' מה שקורה שאנשים לא יודעים לקבל את ההארה הזאת. הבעיה היא שהקב''ה שולח רק בעל החסרון לא יודע לקבל את ההארה הזאת, יש אור אין סוף יש חסרון מיד הקב'ה משלים את זה 'לית אתר פנוי מניי' אין חלל פנוי, אז יש עני כלכלית מיד נמשך אליו אור של פרנסה (הוא צריך לדעת יש עליו אור של פרנסה),רואים את זה, אדם חולה יש עליו אור של רפואה: אתה מסתכל ואומר 'למה האור הזה לא מרפא אותו'? כי החולה לא יודע לקבל את האור הזה, החולה לא יודע להכניס את האור הזה אליו.

החסרון של העולם הוא באור של אהבה כי כל זה קרוי אהבה והעניין הוא שבנ'א לא יודעים לקבל אהבה, לא שלא יודעים לתת אהבה הם לא יודעים לקבל אהבה, כל העולם הזה לא יודע אך לקבל אהבה העולם הזה סובל וממשיך לעשות טעויות רק בגלל הדבר הזה. ז''א אם הרב היה הרופא של האנושות לכל אורך ההיסטוריה ומשהו היה שואל 'ד''ר מה הדיאגנוזה שלך,במה האנושות חולה'? האנושות לא יודעת לקבל אהבה, זה לא דיאגנוזה אישית של הרב הוא רק מספר את זה כמשל, המקובלים כותבים את זה: אנחנו לא יודעים לקבל אהבה לכן כל 'תורת הקבלה' נקראת 'תורת הקבלה' שבאה ללמד אותנו אך לקבל את זה, אנחנו לא יודעים אך לקבל אהבה, אין לנו מושג ומכוון שאנחנו לא יודעים אך לקבל אהבה: הזוגיות שלנו קלוקלת, אנחנו 'לא סובלים את עצמינו' יש שינאה עצמית, אנחנו לא אוהבים את הילדים שלנו נכון, אנחנו לא נותנים אהבה נכון, אנחנו לא אוהבים את הבורא נכון..והכל רק בגלל מחלה אחת אנחנו לא יודעים לקבל אהבה.

אך לומדים לקבל אהבה? זאת לא שאלה פילוסופית גם לא תשובה פילוסופית זה כל 'תלמוד עשר הספירות' זה כל 'חוכמת הקבלה' הריי כל חוכמת הקבלה: שיש אור אין סוף, יש תשע ספירות שמאירות ויורדות ויורדות ויש מלכות והמלכות מקבלת לעצמה, היא לא יודעת לקבל, והיא צריכה לדעת אך לקבל את כל האור הזה. אתה יכול להגיד 'למה אתה קורה לזה לקבל אהבה אולי לקבל חוכמה' אולי היא לא יודעת לקבל חוכמה? נכון שהאור נקרא 'אור החוכמה' אבל זה לא אור שבה ללמד אותך עכשיו אינטלגנציה לכן לא מתאים להגיד לקבל חוכמה, האנושות לא יודעת לקבל חוכמה ואם תגיד 'אנחנו לא יודעים לקבל אור' זה לא העניין, מה זה לדעת לקבל אור. יש משהו מאוד מאפיין: הקב''ה מנסה ליצור אינטראקציה בין הבורא לבין הנברא, האינטראקציה נקראת 'אהבה שאינה תלויה בדבר', הכל מדבר על אהבה לכן העמידו את הכל 'ואהבת לרעך כמוך', העמידו את הכל 'ואהבת את ה' אלוהך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך'. הכל עומד על אהבה ומכיוון שהכל עומד על אהבה יש כאן בעיה: הבורא בוודאי אוהב, בוודאי שיש לו אהבה לתת ובוודאי שיש לו שפע לתת מצד שני יש את הנברא, הנברא ריק, הוא לא יודע לתת אהבה כי הוא ריק אבל הבעיה היא שהוא לא יודע לקבל את האהבה שהבורא נותן לו. כל הזמן הבורא עוטף את הנברא והוא נותן ונותן, הוא מלא, אנחנו אפופים באור מקיף כולנו בלי יוצא מן הכלל אין אדם שלא אפוף באור מקיף, רק הנברא לא יודע לקבל אהבה. ברגע שהנברא לא יודע לקבל אהבה, וזה אהבה: האהבה הזאת מכילה הכל, היא מכילה את אור החוכמה היא מכילה את הכל לכן צריך 'לקרוא לילד בשמו' מה אנחנו לא יודעים לקבל זה מאוד חשוב לעשות לזה דיאגנוזה, הרב אשלג אמר שהבעיה היא שיש לנו רצון לקבל לעצמינו שזה אגואיזם ואנחנו לא יודעים להשפיע וצריך להפוך את הרצון לקבל שיהיה בעל מנת להשפיע אבל אם נגיד את זה, מה זה להשפיע? מה זה לא לדעת להשפיע? כל מה שיש לי אני אתן? אנחנו לא יודעים להשפיע: לא בגלל שיש לנו שפע ואני לא יודע אך לתת אותו, אני לא יודע לאהוב. נניח אדם שיש לו שפע ויש לו גם מוטיבציה רגשית לצאת להשפיע התורה הרבה פעמים 'נותנת לו בראש' 'אתה לא יכול לצאת להשפיע בצורה שאתה לא יודע להשפיע' אתה שואל 'אבל אך אני ישפיע, יש לי ואני רוצה נורא לתת חסד' אומרים לו 'אולי אתה נותן לעצמך'? 'אולי זה לכבוד האישי שלך'? 'מה האינטרס של הנתינה'? 'למי אתה נותן'? אולי לא כל אחד ראוי לנתינה..יש לך שפע ובא לך לתת אז אתה עכשיו מפזר כסף ברחובות?! מפזר חוכמה ברחובות?! גם לצדיקים אומרים 'תעשו תנאים לשפע שאתם מוציאים אתם לא יכולים לגלות לתלמידים שלכם כל דבר' ולעשיר אומרים 'אתה לא יכול לתת לכל עני',  יבוא פושע שרוצה לקנות סמים אתה לא יכול סתם לתת לו כי בא לך לתת אתה אומר 'רגע, לא אמרת לי שאני צריך להפוך להיות משפיע'.. הנה אני משפיע' לוקח את כל השפע שלי יוצא לרחוב ומפזר הכל אומרים לו..'לא זה לא ככה'.

 מה התנאי של ההשפעה? התשובה היא 'אהבה': כל דרכי האהבה, זה השיעור הכי גדול שאדם בא ללמוד פה, 6000 שנה באנו לכאן ללמוד לאהוב, הכל מדבר רק על אהבה. אבל הבעיה המרכזית היא שאנחנו לא יודעים לקבל אהבה: אישה לא יודעת לקבל אהבה מבעלה, בעל לא יודע לקבל אהבה מהקב''ה, אנשים לא יודעים לקבל אהבה אחד מהשני חבר לא יודע לקבל מהחבר שלו אהבה..לפעמים כמובן הגילויים מעוותים ואז הם נלקחים לגילוי עריות. אבל יש בעיה לכולנו, כולם חולים בה, המכנה המשותף של כל הבעיה של האנושות עוד לפני שלאחד יש בעיה ויש לו קוצינ'ג כי יש לו חרדות והוא לא יודע להתמודד עם הבירוקרטיה ואחרת לא יודעת לעשות יעוץ אירגוני והארגון שלה מתפזר לכל איבר ולאחר לא יודע ללמוד ויש לו הפרעות של קשב וריכוז.. אבל לכולם יש בעיה שורשית אחת שהתורה מנסה לעצור אותנו ולהגיד לנו 'אתם לא יודעים לקבל את האהבה של הבורא, הבורא אוהב אתכם ואתם לא יודעים לקבל את האהבה שלו.

נשאלת השאלה, אך מקבלים אהבה? נענה על זה בפרשת 'לך לך' כי אברהם אבינו למד אך לקבל אהבה, אפילו נוח היה חסר בזה ואברהם אבינו התחיל לקלוט אך מקבלים אהבה אבל זה אומנות לכן השנה הרב רוצה ללמד את כל פרשות השבוע בראש אחר לגמרי. הרב כאילו יוצא באמצעות חוכמת הקבלה מהפסוקים ומלווה את הפסוקים כדי שנבין: למה היו הבעיות האלה, אך זה נראה מבעד לעיניים של הבורא ומה הוא מצפה מהאנושות שהיא תעשה בפרשה.

מה שהתגלה כאן, לנו זה נראה כמו רוע של הבנ'א, אבל למעשה המדרשים מספרים אחרת: מספרים שבדור אנוש, אפילו לפניו, כולם ידעו את 'השם המפורש', לדעת את השם המפורש זה להיות מאוד רוחני וזה לעבור בין מימדים וכתוב שהם עשו דברים מדהימים. הם ידעו את שמות המלאכים ואת המשמורות שלהם, הם היו מאוד רוחניים, אם היינו חיים בדור שלהם זה לא דור פרמטיבי זה דור מאוד מתקדם, הם חיו מאות שנים אם הם חיו מאות שנים זה אומר שלא היה חטא שיפיל אותם/ שימית אותם אחד חי 500 אחד חי 900 אחד 600 המספרים האלה מלמדים שלא היתה סיבה שהם ימותו, משמע: היה להם חיבור, הם היו מחוברים, זה דור מאוד גבוה. קצב התפתחות התודעה מתחיל מזה שאדם הראשון היה מחובר מאוד קרוב לאין סוף ואח'כ התודעה שלו הלכה וירדה ואז נהיה קצב הזמן שלנו,  לעתיד לבוא קצב התפתחות התודעה ילך ויגדל: אלף השביעית שמינית תשיעית ועשירית עד שניגע עוד פעם באין סוף אבל זה לא פרמיטיבים של פעם שאפשר להגיד 'זה היה לפני 6000 שנה הם היו חסרי טכנלוגיה וידע אקדמי, לא מה פתאום, הם היו מחוברים לגמריי הם היו קרובים מאוד לאור'. לאדם הראשון היתה ניצולת מוח ( אם אפשר לקרוא לזה ככה) של 100 אחוז לנוח 90 אחוז ולאט לאט זה ירד וניצולת המוח באה לידי ביטוי בהתחברות הם היו יודעים כמה אחד יש. אם היינו באים לשם כל אחד מהם היה מורה רוחני 'גדול דור' עבורינו אלא בדור אנוש כתוב בפרשת נוח 'אז הוחל לקרוא בשם ה' ' הוחל זה התחילו, התחילו לקרוא לשם ה' הכוונה: להשתמש בצורה של 'הוחל' לשון חילול: התחילו להשתמש בצורה קלוקלת בשם ה', בשם המפורש. גם כאשר נוח אמר להם 'הולך לרדת מבול, הולך להיות כאוס בעולם' הם אמרו 'לא יכול להיות כזה דבר כי אנחנו מכירים את המלאכים, מכירים את המשמרות אנחנו נשלוט בזה, זה לא יקרה'. שנבין איזה מחשבה היתה כאן, איזה 'מלחמת תודעה' היתה כאן, זה לא שנוח אמר 'אתה גזלנים זה לא יפה הקב'ה הולך עכשיו להציף את העולם' אלא הוא אמר 'אתם עשיתם שיבוש בתודעה ולכן זה יביא מבול' הם אמרו 'לא אנחנו שולטים בתודעה ואנחנו שולטים בטבע, לא יבוא מבול , אנחנו נגיד למלאכים שיעשו שלא יהיה מבול' (כתוב במדרשים). הוויכוחים שמה היו גבוהים מאוד זה אנשים מאוד גבוהים, בעלי דרגות רוחניות מעל המלאכים אבל היתה להם בעיה: היה שם שפע שהם לא ידעו לקבל אותו, היתה אהבה שהם לא ידעו לקבל אותה ובמקום זה הם השתמשו בכוחות האלה לעצמם. גם אדם הראשון לא ידע לקבל אהבה, למה? מכוון שההוריה 'אל תאכל מעץ הדעת טוב ורע' לא היתה הוראה שרירותית היא היתה הוראה אוהבת אז אדם וחווה בהתיחסות שלהם ובשיחה עם הנחש בכלל הבעתיות שהיתה שמה: זה היה שהם לא קיבלו את אהבת הבורא לא שהם לא קיבלו את הוראת הבורא, זה לא עניין של לשמוע את צווי הבורא הם לא קיבלו את אהבת הבורא כי גם הם לא ידעו לקבל את אהבת הבורא. וזה המשיך לדור של נוח והמשיך לדור של סדום עד ימינו אנו 'אנחנו לא יודעים לקבל אהבה'

לכן לא נענה על זה בשיעור הזה, הבקשה של הרב לחשוב על הדברים ובשיעור הבא נלמד 'אך מקבלים אהבה' כי מי ששיקם את זה, התחיל להתעורר לזה ולדעת לקבל אהבה היה אברהם אבינו.

אבל..אך מקבלים אהבה? יש אינסניקט לומר 'בטח שאני יודע לקבל אהבה'..מדובר בעניין עמוק מאוד מאוד, אם אדם הראשון טעה בזה מי אנחנו..זה תיקון שרק המשיח יביא. היום, אנחנו יודעים את זה תיאורטית אבל להכיל את זה בתוכינו זה עניין גדול מאוד, אנחנו לא יודעים לקבל אהבה: האבות שלנו ידעו לקבל אהבה, משה רבינו ידע לקבל אהבה, אנשים בסדר גודל של הארי ז''ל שהגיעו להשגה הם ידעו לקבל אהבה,  אנחנו לא יודעים לקבל אהבה, לא להתיימר לחשוב את זה.

לחשוב מה זה אומר, 'שאני לא יודע לקבל אהבה', נדבר על זה

וזה שם השיעור הבא, פרשת לך לך, 'אך מקבלים אהבה'..

בעז''ה שנזכה לקבל אהבה

שבת שלום

logo
 
נוה קדשך-בית מדרש לאחדות 
בנשיאות הרב אריק נווה שליט"א
כל הזכויות שמורות
נוה קדשך © 2018

 

צור קשר

התע"ש 14 כפר סבא
מרכז חאן בבא, אולם 09
מזכירות
מענה טלפוני ימים א'-ה'
10:00-17:00
050-7662857/8
הנהלה
050-7662852 | 09-8800709
דוא"ל

מפה

מזכירות
מענה טלפוני ימים א'-ה'
10:00-17:00
050-7662858 | 050-7662857
הנהלה
050-7662852 | 09-8800709
 

התע"ש 14 כפר סבא
מרכז חאן בבא, אולם 09