Print Friendly, PDF & Email

פרשת כי תצא התשע''ז - המלחמה האחרונה

הרב אריה חיים נווה

הפרשה מתחילה ב ''כי תצא למלחמה'' – 'כי תצא למלחמה' זה אומר' אתה תצא למלחמה. לכאורה זה פלא שמצווים עם שהצווי שלו זה ''ואהבת לרעך כמוך'' לצאת למלחמה. ידוע, יש חוק שמובא בשם רש''י - שאסור להונות אפילו גוי או לעשות פעולות לא יפות אפילו לחיות כדי שלא יישאר לך רשימו בתוך הנפש מאותה מידה מלוכלכת, מאותה מידה לא יפה.

אז אך לעם שמצווים אותו ''ואהבת לרעך כמוך'' מצווים אותו לצאת למלחמה ?

מלחמה זה אירוע טראומטי, זה לא סתם דבר. מלחמה זה להוציא המון כעס, זה להוציא המון עצבים, זה להוציא המון פחדים, זה להוציא הרג, זה להוציא המון יצרים. מבחינת הרושם שזה מותיר באדם, אך אתה מצפה אח'כ מחייל כזה או מאדם כזה להוציא ''ואהבת לרעך כמוך'' בצורה מוחלטת ומושלמת ? כי עד שהוא ידכא את כל היצר שגרם לו למלחמה זה ייקח זמן ועוד לא סתם היה כתוב שהיציאה למלחמה הייתה של תלמידי חכמים גדולים, של צדיקים. כתוב שאפילו בנ''א שהרצועה של התפילין שלו לא הסתובבה, הוא היה כ''כ מושלם בהלכות לעשות את הכל כ''כ מהודר ונכון, שאפילו רצועת התפילין שלו לא הסתובבה את אלה היו שולחים כביכול למלחמה ואתה אומר' זה צדיקים מה להם ולמלחמות?!

סיפור ארבעת המלאכים

הסיפור מתחיל מהתייעצות של הקב''ה עם ארבעת המלאכים: מלאך הצדק, מלאך החסד, מלאך השלום ומלאך האמת ואמר להם שהוא הולך לברוא אדם. והם שאלו אותו' אדם זה מה טיבו'? אז הוא סיפר להם והראה להם ברוח הקודש את כל מעשיו של האדם שעתיד להיברא ומה הוא עתיד לעשות. אז הם התפלגו לשניים: מלאך הצדק ומלאך החסד אמרו 'יברא' אישרו את הבריאה. מלאך השלום והאמת אמרו 'אל יברא' ולא אישרו את הבריאה.  שואל את מלאך החסד' למה אתה אומר שיברא? הוא יעשה חסדים. שאל את מלאך הצדק' למה אתה אומר שיברא? הוא יעשה צדקות. שאל את מלאך השלום' למה אתה אומר שלא יברא? אמר' כי כולו קטטה. אח''כ הוא שאל את מלאך האמת' למה אתה אומר שלא יברא? ענה כי כולו שקרים. ופה היה מפנה בסיפור - שהקב''ה לקח את מלאך האמת והשליך אותו ארצה כתוב ''ותשלך אמת ארצה''. והמלאכים הזדעקו ושאלו' למה אתה מבזה 'תכסיס אתכסיא', למה אתה מבזה את חותם הטבעת? מלאך האמת התפקיד שלו להגיד את האמת?! הקב''ה אמר 'תעלה אמת מן הארץ' שנאמר ''אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף''.

לא כ''כ מדובר על המלאך השלישי, מלאך השלום שאמר ''כולו קטטה''. עניין שהוא אמר 'כולו קטטה' והוא לא רצה שיברא עולם – כמובן שכל המלאכים האינטרס שלהם זה האינטרס האלוקי. מלאך האמת אמר 'כולו שקרים' שזה נשמע נורא כוללני, הריי כתוב ''אין לך דור שאין בו כאברהם יצחק ויעקוב'', ויש ל''ו צדיקים והצדיקים שמתהווים להיות צדיקים, אז אך אתה אומר כולו שקרים?! אלא שאצל מלאך האמת אין חצי אמת חצי שקר, אין אצלו 99 אחוז אמת או שהכל אמת או שהכל לא אמת. מכוון שהאדם נמצא בהסתר ואפילו בהסתר בתוך הסתר לגבי מלאך האמת זה מאה אחוז שקר ולכן הוא אמר 'כולו שקרים' (זה קשור לעניין- לא סתם שמלאך האמת והשלום היו באותו מעמד ותיכף אנחנו נקשר בניהם). מלאך השלום אמר 'כולו קטטה' זה מובן כי ברגע שאדם בנוי מדואליות – הוא בנוי מצד רוחני ומצד גשמי אז ברור ששני הצדדים האלה ילחמו בתוכו כל הזמן. נעזוב את המלחמות החיצוניות שיש אבל המלחמות החיצוניות נובעות מתוך המלחמה הפנימית שיש בתוך האדם, המלחמה בין הנשמה שלו לבין הגוף שלו לכן אמר 'כולו קטטה' כי פחות או יותר הוא יבלה ככה את כל החיים שלו. אז אני מלאך השלום, אך אתה רוצה שאתן את ההסכמה שלי לזה?! אז צריך לדעת את זה כי זה עניין שורשי.

כי תצא למלחמה - להביא את עצמינו לשלמות עם הבורא

הקב''ה החליט שבכל זאת הוא כן בורא את האדם, והאדם הוא ישות דואלית שיש לו נשמה וגוף הוא רק אומר לו תצא על זה למלחמה. אלא מה, כל העולם יוצא למלחמה על מנת לכבוש, על מנת לנצח, על מנת להרוג, על מנת להראות גבורות ושיתנו להם כבוד ולהפיל את פחדם על כל העולם.

והמטרה של היהודי שיוצא למלחמה זה לעשות שלום בעולם, זה פלא..

זה נשמע מוזר אבל ככה זה, כתוב 'איזהו גיבור הכובש את יצרו איזהו גיבור שבגיבורים ההופך שונאו לאוהבו' שונא - אתה צריך בהתחלה לצאת למלחמה אבל אח''כ המטרה היא להמיר אותו ולהפוך את השונא שלך לאוהב שלך. כדי לדעת את זה זה לא מלחמת עמים, הפואנטה לא לעשות עכשיו מלחמות עמים, המלחמה היא קודם כל בבית וספציפית בתוך הנפש של האדם. יש לו גוף ונשמה והוא צריך לצאת שם למלחמה, על מה המלחמה? לעשות שלום. שלום – זה לא רק שלום בן הגוף לבין הנפש זה שלום בנינו לבין אבינו שבשמים – להביא את עצמינו למצב של שלמות עם הבורא – זאת רוב העבודה של האדם.

להפוך שונאו לאוהבו

רוב בנ''א כפי שאתם מבינים לאור מה שאנחנו אמרנו 'עוד לא יצאו למלחמה הם עדיין לא ניהלו את המלחמה הזאת. אך זה בא לידי ביטוי? אם הגוף הוא הפרעה והוא מהווה למעשה מגמה הפוכה לקב''ה כולנו נוטים לרחם עליו. הוא רוצה מתוק נותנים לו מתוק, הוא רוצה לישון נותנים לא לישון, הוא רוצה לטייל לוקחים אותו לטייל כל מה שהגוף רוצה.. במקום להילחם בו ולצאת עליו אנחנו מרחמים עליו ומאפשרים לו ופה אומרים לנו' תצאו עליו למלחמה. זה לא מלחמת חורמה: לא צריך להרוג אותו, לא צריך לסגף, אנחנו לא מקעקעים את הגוף שלנו, אנחנו לא הולכים על גחלים (אסור לעשות דברים מהסגנון הזה, אסור לעשות פיקוח נפש) אבל תילחם, תלחם עד שהגוף למעשה יכנע לנפש זה המטרה 'להפוך שונאו לאוהבו' – וזה ממש לעשות התניות הפוכות, לתת התניות רוחניות לגוף שכעת יש לו התניות גשמיות. התניות גשמיות זה אומר' אגואיזם, אגוצנטריות, גאווה, עיקשות - הרצון לקבל לעצמו.. ולתת לו התניות רוחניות – זה התניות של חסד, התניות של להגיד את האמת, התניות של לעשות שלום, התניות של אהבה, התניות של אחדות (זה ממש התניה כמו לכלב של פבלוב). זה ללמד את הגוף שלא ישתלם לו להיות שלוח רסן ולהיות בהמה אלא ישתלם לו להיות רוחני, להצטרף לכוחות האור, להצטרף לנשמה - להיות כנוע לנשמה.

מלחמה חכמה

''ואהבת לרעך כמוך'' גם בא פה לידי ביטוי - לקיים ''ואהבת לרעך כמוך'' בנינו לבין עצמינו.      כתוב ואהבת לרעך..'רעך' - לשון רע (זה שעושה לך רע) וזה עניין של הגוף. צריך להבין (ואת זה אפשר להבין גם מהשיעור הזה) ש''ואהבת לרעך כמוך'' הרבה אנשים נוטים לעשות סוג של פשרה עם הרע, לרחם על הרע, להשאיר אותו - לתת לו מקום. ואילו במקרה שלנו זה לא לתת לו מקום, זה ההיפך ורבי נחמן מברסלב כתב שאדם צריך לרחם על הגוף וללמד אותו מסודות התורה ז''א יש כאן תהליך שכנועי. היציאה למלחמה לא חייבת להיות דווקא עניין אלים, יציאה למלחמה יכולה להחזיק חזון ולצאת לפרסם את החזון, לדבר עליו ולשנות את התודעה הציבורית. לא חייב ללכת מכות, לא חייב להיות סיגופים, מלחמה לא חייבת להיות אלימה אבל מלחמה חייבת להיות משהו אקטיבי, צריכה להיות סוג של התעוררות אקטיבית ללכת לעשות משהו.

למשל אנחנו באומה רוצה להפיץ בכל הארץ את האידאל של 'ואהבת לרעך כמוך' ולעשות את זה כמו שצריך זה נקרא שאנחנו יוצאים למלחמה אבל זה לא נגד משהו. אנחנו לא נבזה אף אחד, לא נרביץ לאף אחד, לא נשתמש בשום סוג של אלימות אלא רק נגדיל את התודעה הציבורית' בתשימו לב שאנחנו כולנו זקוקים לאהבה ואנחנו רוצים ללמד את כולנו אך להגיע למקום הזה - בזה אנחנו יוצאים למלחמה. ז''א כאשר הסטטוס הוא סטטוס לא רצוי אז צריך לעשות פעולות לשנות אותו והפעולות לשנות סטטוס כבוי, סטטוס שלא משתנה הפעולה הזאת נקראת מלחמה.

יש לי שני עניינים להגיד לכם בשיעור הזה: א) ''כי תצא למלחמה על אויבך ונתנו ה' אלוהך בידך'' שהקב''ה מבטיח שהמלחמה הזאת תהיה ''ונתנו ה' אלוהך בידך'' ואתה אומר' הרבה יצאנו למלחמות והפסדנו לא מעט. אז איפה זה בא לידי ביטוי'? אמרנו.. זה לא המלחמה הרגילה, זה לא מלחמה של אלימות. 'מלחמת יום הכיפורים' זה לאוו דווקא המלחמה שעליה אנחנו מדברים עכשיו, 'מלחמת לבנון' לא נחשבת למלחמה שאנחנו מדברים עליה עכשיו אבל מלחמה כזאת של הפצת האור, של פרסום האור זאת נקראת מלחמה ובמלחמה הזאת בוודאי תצא מנצח ''ונתנו ה' אלוהך בידך''. וגם כאשר עושים את המלחמה מול הגוף צריך לדעת איזה מלחמה נכונה לעשות עם הגוף. למשל, אדם שעושה דיאטה נלחם בגוף אבל הוא מפסיד תמיד לכן כל הדיאטות נחשבות לדיאטות 'יו יו' כל הזמן מצליח נופל, מצליח נופל וככה לגבי כל סוג של התנהלות עם מערכת המידות והערכים של הגוף, פעם מצליח פעם נופל, אז אך זה קורה? כי זה לא המלחמה הנכונה ככה לא נלחמים.

מלחמה נכונה זה אומר חזון, מלחמה נכונה זה אומר אידיאולוגיה. מלחמה נכונה זה אומר שכל חייל וכל אדם יודע מה הוא רוצה לכבוש, הוא מבין את הנחיצות של זה, הוא מבין את ההכרח של זה, הוא מבין את ההשלכות של זה.. הוא אידיאליסט בנפש שלו. וכשהוא יוצא הוא לא יוצא רק עם כוחות פיזיים או כוחות שיכלים אלא הוא יוצא עם 'לב ארי'.

יש סוגיה בגמרא - מה קורה נניח אם שני אנשים נמצאים בספינה (רק שניהם) ואחד גונב        לחבר שלו חפץ, מה עושים? אין בית דין שישפוט. אחד גנב לשני נניח חולצה, מה עושים, אתה מסתכל זה שנמצא איתי רק הוא נמצא אנחנו בסה''כ שניים הוא גנב לי את החולצה שלי, מה אני אמור לעשות עם זה? הגמרא אומרת 'כל דעלים גבר'- תריב אתו ומי שיהיה יותר אלים הוא זה שינצח. אתה אומר' זה הפתרון?! ואם אני יושב עם משהו 'גדול' הוא יכול לחסל אותי? אומרת הגמרא - הכוח של האמת גדול יותר מכל כוח פיזי שיש בעולם. יכול להיות שיש בנ''א מאוד חזק אבל אתה תגיד' מכוון שאני יודע שזאת החולצה שלי, מכוון שאני יודע שהוא גנב לי, אני ילחם על זה, אני ילחם על הצדק, אני ילחם על האמת כי אני לא יכול זאת החולצה שלי, אך הוא מעז לקחת את החולצה שלי?!! ויהיה לי העוז ותעוזה להמשיך להילחם ולהחזיר לי את האבדה כי זה שלי ויהיה לי תמיד מוטיבציה רגשית לעשות את זה והוא לא יהיה לו את זה כי הוא יודע שהוא גנב. אז הוא ילחם איתי פיזית כדי להשאיר את הגניבה אבל תמיד הגנב אם אתה מבהיל אותו הוא בורח אבל זה שזה שלו לא יברח, בנ''א שזה שלו יברח מהריב.. לא יברח.

אז אותו דבר, מביאים אותנו למצב של לצאת למלחמה, לא מלחמה של בא לי/ לא בא לי, זה מלחמה שזה שלי אני הולך להילחם על משהו שהוא שלי. יצר הרע בא וגנב לי - גנב לי את האלוקות, הוא גנב לי את הזהות שלי, הוא גנב לי את האמת, הוא גנב לי את השלום, הוא גנב לי את החסד, הוא גנב לי את האהבה, הוא גנב את האחדות ואני רוצה עכשיו להשיג את זה. אז אני חייב קודם כל להתחמש במוטיבציה רגשית שקודם כל אני הולך להשיב אבדה, זה שלי: האחדות היא שלי, השלום הוא שלי, הזהות האלוקית היא שלי, כל הדברים הכי גדולים זה שלי וגנבו לי את זה, אז אני הולך עכשיו להחזיר את זה לעצמי. אז זה לא משנה איזה כוחות יש לך; לקום בבוקר או לא לקום בבוקר, להגיד תיקון חצות או לא להגיד תיקון חצות, לצום או לא לצום, לשמור שבת או לא לשמור שבת - הכוחות הפיזיים לא חשובים פה בכלל הם לא משחקים תפקיד אלא כוח האמת הוא הכוח שמשחק פה תפקיד.

יש סיפור על אישה אתיופית שהרכב התדרדר על הבן שלה ונעמד עליו ( מזלו שזה היה רכב קטן יחסית) והאימא תפסה את הגלגל והרימה קצת את הרכב כדי שהילד יוכל לצאת. ואתה אומר' לאישה אתיופית ממוצעת מאיפה יש לה כוח להרים רכב מהילד שלה ? לגבי כוח פיזי אם היית אומר לה חמש דקות לפני זה תנסי להזיז את הרכב היא לא הייתה מצליחה אבל פתאום בגלל שרכב עולה על הילד שלה (אם זה היה ילד של משהו אחר לא בטוח שהיה לה כוח כזה) זה כ''כ כאב לה והיא הרימה אוטו. אתה מגלה כוחות שהם לא נורמאליים, כוחות פנומנליים שאתה אומר' מאיפה יש לי את הכוח הזה. לכן כשאומרים 'כי תצא למלחמה על אויבייך ונתנו ה' אלוהך בידך' זה לא רק סתם לצאת למלחמה, אתה לא יכול לצאת למלחמה אם אתה לא חמוש באמת, אם אתה לא חמוש 'זה שלי' ואני יוצא להשיג אותו. לכן כל אדם צריך לדעת על מה הוא נלחם והוא צריך לעשות פעולות קדם מלחמתיות על הדבר הזה.

מה הוא ימצא כאויב ? יש עניין של 'דע את עצמך' ויש עניין של 'דע את האויב'. ואתה צריך לדעת שהאויב לא 'פראייר': ולאויב יש אג'נדה משלו והוא ילחם על האמת שלו כי הוא עיוור לגמרי אז כייף לו פה, הוא מאמין במה שעיניו רואות, הוא מהופנט מהעולם הזה אז הוא ילחם אתך גם כן כי גם לו יש אמת. נשאלת השאלה - אך המלחמה הזאת תנוצח? האמת היא שתשימו לב לדבר שורשי שאני רוצה להעלות אותו היום..

pexels photo 635356

להגיע לנקודת החירות

אם נסתכל על ההתנגדות ועל העיקשות של האדם להיות פאסיבי, למה אתה לא עושה? למה אתה לא קם והופך את העולם? למה אתה לא משתנה? רואים שזה משום סיבה אחת שהוא קיבל את זה בצווי. כל אדם שמקבל צווי או פקודה או הוראה שהיא חיצונית לו באופן אוטומטי 'תוקע ברקס' ואומר' קודם אני לא יעשה את זה, לכתחילה אני לא מתכוון לעשות את זה. למה ? כי זו לא הייתה הבחירה שלי, זה לא החירות שלי, אני לא רציתי.

יוצא שאדם יהיה מונע מחירות - אם זאת תהיה מחשבה שלו, אם תהיה לו מוטיבציה רגשית הוא יקום והוא יעשה. אבל אם יגידו לו, לא משנה שזה כתוב בתורה, לא משנה שזה הרב שלו, מעצם העובדה שאומרים לו: תניח תפילין, תיתן צדקה, תעשה מעשר, תתנדב בחסד - באופן אוטומטי עולה התנגדות. והטעות היא שאנשים מייחסים את זה לדברים לא נכונים: לעקשנות, עצלנות ועוד.. וזה לא נכון זה לא הבעיה - הבעיה היא שלוקחים את החירות.

זה עניין עמוק מאוד, זאת נקודה כ''כ כ''כ דקה – עניין החירות – זה עניין כ''כ דק להשיג אותו בחיים האלה שאתה צריך שכל תנועה שלך תהיה בחירות כי אם אתה עושה תנועה בגלל שאתה אומר לעצמך 'אני צריך' 'אני חייב' אתה לא תצליח באזשהוא שלב הכוח הנגדי יתגבר והוא יעצור אותך. ולעומת זאת, אם אתה תנוע בחירות, זה חוט נורא דק, לנוע כשאתה אומר 'אני נע בחירות, אני עושה את זה כי אני רוצה' אתה צריך להגיע לזה (אני תיכף יסביר איך) אתה תמשיך ותהיה לך תנועה שלא תפסיק. ז''א בחיבור בין הגוף לבין הנשמה אנחנו צריכים כל הזמן כדי לוודא תנועה כדי להפוך 'שונאו לאוהבו', זה רק אם אני יציע לשונא שלי חירות. אם אני מציע לשונא שלי שעבוד, אם אני מציע לשונא שלי אלימות, אם אני מציע לשונא שלי כל דבר אחר הוא לא ירצה אבל אם אני מציע לשונא שלי חירות, אתה בא ואומר' תשמע אני לא מתכוון לאנוס אותך אני רוצה להוציא אותך לחירות, אני רוצה לתת לך חירות ונעשה את זה בחירות ואני יוציא אותך לחירות' אז זה כבר משהו אחר לגמרי, זה ממש פלא. כי למעשה כל הלוחמים משעבדים באופן אוטומטי, כל הלוחמים לכתחילה אנסים, כל הלוחמים לכתחילה הורגים, כל הלוחמים לכתחילה לוקחים לך את החירות. ואילו היהודי יוצא למלחמה ואומר 'אני נותן לך את החירות' אני יוצא עלייך למלחמה כי אתה משועבד ואני יוצא עלייך למלחמה כדי לתת לך את החירות, פלא גדול..

אך עושים את זה? אך מביאים אדם שיעשה עשייה רוחנית מתוך חירות ?

הלו עשיה רוחנית מטריחה את הגוף, והיא מסבכת לו הרבה עניינים היא גם לא נותנת לו תועלת, מידית לפחות, הכל נורא מסובך, הכל נורא מטריח, הכל נורא קשה, כל תנועה;  תקום בחמש בבוקר, תגיד סליחות בארבע, תטבול במקווה קר, תיתן מעשרות מכל מה שאתה עובד עליו נורא קשה ואתה עוד בחובות כל מיני דברים שזה קשה.

אז אך אני אמצא את נקודת החירות כן לעשות את זה ? הגוף לא רוצה.. הסוד הוא להיכנס עמוק עמוק פנימה ולגלות את 'נקודת החירות' כלומר את הנקודה שבה הוא כן רוצה. אנחנו בטוחים שהגוף בצורה טוטאלית התשובה שלו לכתחילה היא לא, ככה זה מרגיש, והמקובלים לימדו אותנו (ככה כתוב בתלמוד עשר הספירות) שיש נקודה פנימית אפילו בתוך הסירוב האדיר הזה שבה הוא כן רוצה. ואתה צריך להגיע לשמה, לעבור ים של קליפות הגנה ומגננה ולגלות את הנקודה שבה הוא כן רוצה - ואם האדם יגלה את הנקודה שבה הוא רוצה לנוע או רוצה חירות אז משמה הדרך חופשיה וסלולה.

הרמב''ם אמר את זה על משהו אחר (דיבר על נושא מסוים פסק משהו ומשתמשים בו הרבה) 'כופין אותו עד שיאמר רוצה אני', וזה נראה 'כופין אותו' מכריחים אותו והפלא ופלא יש חוק ברוחני שאומר 'אין כפיה ברוחני'.

אם אין כפייה ברוחני, אז אך מביאים את הגוף לעשות, אך עושים את הדבר הזה ?

הנקודה היא כאן שצריכה להיות תהליך של התבוננות – של להביא את הגוף להבין, לקבל ריאליזציה שיש בזה חירות. דוגמא, קימה עם שחר, קשה לקום, הגוף נורא עייף האינרציה שלו שהוא רוצה לישון. אבל אם תאמר לגוף יש לנו נסיעה לחול צריך להיות בשתיים בלילה בשדה התעופה אנחנו עכשיו נוסעים לחופש, הוא קם באחת וחצי לבד בלי שעון. יוצא, שזה אותו קושי, יכול להיות שלא ישנת לילה לפני אבל פתאום הנה נתת לו דבר משמח, דבר כיפי, דבר שיש לו ממנו חירות.. הוא כן קם. אז יוצא, שאין קושי גופני יש קושי פסיכולוגי ככה זה תמיד כשאנחנו רוצים לקום בבוקר למשהו כיפי: יש בנ'א שקם לרוץ, יש בנ'א שקם לים, יש בנ'א שקם לראות סרט, אנשים קמים באמצע הלילה לראות כדור רגל. אתה רואה בנ''א 'טס מהמיטה' בשתיים שלוש לפנות בוקר כשלמחרת הולך ליום עבודה רגיל יושב לראות משחק כדור רגל ומפצח גרעינים.. קם בכייף.. תגיד לו קום לתפילה הוא נהיה כבד. למה לזה כן ולזה לא? נקודה שצריך להבין..

אז עניין של יציאה למלחמה - זה לא תשים עכשיו שעונים מעוררים ותסגף את הגוף הוא יירדם לך באמצע תפילה.. לא זאת הנקודה. הנקודה היא שכדי לעשות את זה אני צריך למצוא בתפילה או בעשייה הרוחנית את אותו כיף, את אותו עונג ואת אותה חירות שיש כשאני נוסע לים או שאני טס לחול או שאני קם לראות משחק כדור רגל.

ז''א אני צריך לעשות איזשהו תהליך בתוכי,

אני חייב להעביר את עצמי סוג של תהליך כדי להבין שזה שווה לזה.

 

כמה נקודות למחשבה:

א. זה אומר שאני צריך ללמוד על העולם הבא

ב. אני צריך להבין שהעשייה הרוחנית היא עונג

ג. אני צריך לדעת שזה לטובתי

ד. אני צריך לדעת שזה כייף ומשמח. יש בזה עונג וארגיש מזה שמחה בסופו של דבר.

אני הייתי רוצה שתחשבו על זה תתבוננו על זה ותהגו בזה - איזה נקודה אני יכול למצוא בנפש שבאמצעותה אני יכול באמת להרגיש חירות ושמחה כאילו אני נוסע לחול לחופשה או שאני עושה משהו נורא משמח ואותה נקודה תגרום לי לקום כל בוקר להתפלל או לעשות מעשה מסוים. זה לא חייב להיות הקימה בבוקר, כל אחד שיחפש צווי שקשה לו לעשות אותו  והמטרה היא לא לצאת למלחמה של סיגופים אלא להיכנס פנימה ולמצוא את נקודת החירות כאילו המעשה הזה הוא כמו לנסוע לחול או כמו לעשות משהו כיפי וזה מהותה של ''כי תצא למלחמה'' (נדבר על זה עוד בהמשך).