"עד שמצאתי את שאהבה נפשי" / הרב אריה חיים נווה שליט"א

"התקשורת בין הנברא לבין הבורא" - חלק א'

בפעם הקודמת אנחנו התחלנו לדבר על העניין של 'להתחיל את הכל מבראשית'. בבראשית ובהתחלת הכל - צריך לדעת שהדבר הראשון הראשון הראשון שמבסס התחברות בין שתי ישויות נפרדות, בין בורא לנברא ובין נבראים זה המושג שנקרא תקשורת. כל התקשורת שאנחנו עומדים בה או שמשתמשים בה, המטרה שלה היא ליצור התחברות. הבעיה של היום זה שלמעשה אין תקשורת; אין תקשורת בין אנשים, אין תקשורת בין בני זוג, הם לא מבינים אחד את השני, יש המון בעיות של חוסר הבנה. תקשורת לא באה רק ע"י זה שאתה מעביר מסרים מרגיעים, ז"א, יש הרבה בני אדם שהם בזוגיות שהיא מוגדרת יחסית כטובה והם מעבירים מסרים מרגיעים, כאילו, 'נחמד ביחד', אבל זו לא התקשורת שאנחנו מדברים עליה.

מהו הסוג הכי נכון של התקשורת -     

תקשורת צריכה להיות משהו מאד חודרני, זה צריך להיות משהו שצריך גם להיות פעיל כל הזמן, ז"א, לא יכולה להיות זוגיות פרווה, אי אפשר שזוגיות תהיה דבר שהוא פרווה, צריך שזוגיות תהיה פעילה. כי זה כמו יחסים של הבורא והנברא, זה לא מספיק שאנחנו נברא והוא הבורא ואין קשר בינינו, זה לא מספיק שאנחנו אנשים בסדר פה והוא נמצא בשמיים ואין תקשורת בינינו. זה נחשב ללא בסדר ולכן אנחנו צריכים ליצור מצב של תקשורת פעילה, בינינו לבין הבורא זה בוודאות. זה מה שהצדיקים עושים כל הזמן, הם למעשה יוצרים כל הזמן תקשורת פעילה בינם לבין הבורא, בכל דרך שהיא. התקשורת הזאת היא גם כל הזמן חודרנית יותר ויותר, אחרת היא נשארת ב- level  מסוים שהוא ממוצה ותוך זמן קצר מאד היהודי ממצה את עצמו והתקשורת הפרווה הזאת יוצרת גם מצב של העדר תקשורת באיזשהו שלב.

אז גם מה שנקרא תקשורת במדרגות זה גם כן לא מה שמצופה אלא מה שמצופה באמת זה תקשורת הֶתְמדִית. עכשיו, צריך לדעת מהו סוג התקשורת כי אותו סוג של תקשורת שבין הבורא לבין הנברא זה אותו סוג תקשורת שצריך להיות בין הנבראים, אבל אנחנו נשים בצד את העניין של התקשורת בין הנבראים, אנחנו מדברים כרגע על התקשורת שבין גבר לאישה, כי זה יותר סמוך, גבר ואישה צריכים להיות ביחד אז זה יותר סמוך. הבעיה היא זה שמפספסים את זה, יש כאן פספוס גדול מאד.

אז נדבר על התקשורת שבין גבר לבין אישה כמו התקשורת שבין הנברא לבורא כדי להסביר את החשיבות ואת הצורך של זה;

התקשורת שבין הנברא לבין הבורא -  

אז התקשורת שצריכה להיות בין הנברא לבין הבורא היא לא רק תקשורת של 'השם בוא תשמע את הצרות שלי'. [דברי הרב נווה: אני יודע שמנסים להפוך את זה קצת, אני לא כ"כ בעד ההתבודדויות שמונחות כיום ע"י ברסלב, זה לא בדיוק ההתבודדויות שרבי נחמן התכוון אליהם, הוא בכלל לא התכוון לדברים האלה. עוד פעם, אני רוצה שאצלכם בראש אתם תחשבו על התקשורת בין גבר לבין אישה, כי אותה תקשורת שאני מדבר עליה שצריכה להיות בין הנברא לבין הבורא זו בדיוק התקשורת שצריכה להיות בין גבר לבין אישה. לכן אני רוצה להסביר לכם למה זו לא התקשורת הרגילה שיש היום, כי התקשורת הרגילה שיש היום זה סתם ברברת וזו ברברת שהיא חסרת טעם. בני זוג במיוחד; לפני החתונה הם מדברים 24 שעות בטלפון, הם נמצאים אחד עם השני, הם נהנים אחד מן השני, אחרי שמתחתנים התקשורת יורדת כמעט לאפס ועם הזמן כמעט לא מדברים או מחליפים עניינים על צרכי נפש, מה צריך לעשות, אבל אין באמת שיחה שיושבים ומנהלים בעניין. אז גם השיחה שהייתה בתקופת השידוך, גם כן לא נחשבה לשיחה, זה גם כן לא סוג השיחות והתקשורת שאנחנו מדברים עליהם.

אז כדי להסביר את הסוג הכי נכון של התקשורת - זו התקשורת שבין הנברא לבין הבורא. זה מובא במדרש של 'שיר השירים' ומובא ב'זוהר' על 'שיר השירים' והשיעור מבוסס על זה;

כשאנחנו מדברים עם הבורא, אז כמו שאמרתי קודם, אני לא כ"כ בעד מה שמחנכים היום בברסלב לעניין של ההתבודדות, כי החינוך הוא 'צא תתבודד, שפוך את כל מה שיש לך בלב אליו', אבל אנחנו יודעים שזה לא מוביל לשום דבר. זה שאדם שופך את 'איך עבר עלי היום והיום חטאתי והיום פשעתי והיום לא כיבדתי את ההורים שלי ונפלתי ופגמתי בברית, ומחר אני אעשה תיקון הכללי..' לא לזה הכוונה. 'רבי נחמן מברסלב' היה מאד מאד עמוק, מאד מאד עמוק, כללית קודם כל צריך לדעת שהוא היה מאד מאד עמוק; לדעת שבן אדם נפטר ב'יחידה דיחידה' והתאחד עם ה'אין סוף', זה לא יאומן, זה לא נתפס בכלל. הכתיבה שלו היא כתיבה שהליקוטים, 'ליקוטי מוהר"ן' זה לא כמו 'ספר התניא' שזה מסודר, זה ליקוטים, אבל אנחנו יודעים שאצל הקב"ה יש סדר ואותו סדר שהיה לרבי נחמן בראש זה אותו סדר שיש ב'ליקוטי מוהר"ן'.  

לפני המון המון שנים אני הצעתי לרב שלי לעשות פירוש ל'ליקוטי מוהר"ן', לפי דעתי זה ספר ששייך מאד לגאולה, אז הוא אמר לי את זה ש'הספר שייך לגאולה וצריך כמה שנים כדי לפרש אותו, כדי להבין בכלל מה הוא התכוון, צריך כמה שנים והפירוש שלו צריך להיות בעומקים משתנים'. לאחרונה אני באתי אליו וביקשתי את זה עוד פעם, אמרתי לו: 'אני חושב שזה הזמן, במיוחד אחרי 'בעל התניא', שצריך לעשות את זה', אז הוא אמר: באמת הגיע הזמן אבל זה צריך לקחת כמה שנים אז אנחנו נמצאים עכשיו בעבודה משותפת כדי לפרש את הדבר הזה.

הפירושים שיצאו היום על ה'ליקוטי מוהר"ן' הם פירושים פשטניים, זה לא הפירושים שהוא התכוון אליהם, הוא דיבר מעומקים גדולים מאד, ממש, באותה תורה יש לו 'פשט', 'רמז', 'דרש', 'סוד' והוא יכול לנוע מ'עולם העשייה' ל'עולם האצילות'. ואם אתה לא יודע לזהות איפה הוא עכשיו מדבר, אז זה נשמע כמו גיבוב של כל מיני מילים וכל מיני דברים. ביניהם זה אנשים שתפסו אותו בפשט שהוא אמר למחוא כפיים בשעת התפילה, וכמובן שאסור לעשות את זה, זה גורם להיסח דעת לאנשים שנמצאים סביבך. 'הזוהר הקדוש' אומר לא לזוז, לפי ההלכות של 'הזוהר הקדוש' צריך לשים יד על יד, האגודלים בפנים וצריך לשים את יד ימין על יד שמאל וצריך לעמוד, "רגלם, רגל ישרה", "שפתותיו נעות וקולו אינו נשמע", אסור אפילו להשמיע לא אוושה, וגם לא להתנועע, אסור להתנועע כי אנחנו נמצאים ב'עולם האצילות', ב'עולם האצילות' הכל נדם. יש את החשיבות של לשים את יד ימין על יד שמאל שזה דווקא מונח על הלב.

אז לדברים האלה יש עומק מאד מאד גדול, אז שמישהו יבוא פתאום ויתחיל למחוא כף ב'תפילת שמונה עשרה' ואתה מסיח את הדעת של החבר שלך, זה לא שייך בכלל. אבל לא ידעו, ככה כתוב בפשט אז עשו ככה בפשט.  

וכנ"ל ההתבודדות שהוא כותב אותה: 'צא תדבר איך שאתה רוצה, גם לא בלשון הקודש', אז תרגמו את זה ככה כמו איזשהו סוג של פורקן נפשי פסיכולוגי. זה לא ככה, אלא ההתבודדות מול הבורא זו עבודת בירורים מאד מאד עמוקה. כל מה שאני דיברתי אתכם בפעם הקודמת זה היה עניין של 'איך אני מוציא מהפה פעם אחת רגע של אמת', וכדי לעשות את זה צריך המון תרגול, אתה צריך להתנסות בזה. בכלל, הרבה העירו על העניין של' שהרב ייתן כלים, הרב ייתן כלים. אין שיעור שאני לא נותן כלים, יש בו קצת השקפה, 95% כלים. הכלים זה פשוט לעשות את זה כי זה המון עבודה עם התודעה, זה המון עבודה עם הרצון, זה המון עבודה של השתנות. אין כלים אחרים, אין א', ב', ג', יקרה ד', אין כזה דבר, פה זה לא תכנות אלא זו עבודת בירורים.

זה המון לקחת את עצמך, לצאת לחקור, לכתוב הרבה, לקרוא הרבה, לעשות המון עבודת מחקר על עצמך, לבדוק מה אתה, איפה אתה ממוקם, איך אתה מרגיש כל הזמן, ועבודת ההתבודדות, המטרה שלנו היא להגיע למצב שאנחנו מוציאים אמת. אבל זה לוקח זמן עד שאתה קולט באיזה נסיבות אני אדבר אמת, מתי אני מרגיש שאני דובר אמת. ודברים כאלה, לא צריך להגיד כל שנייה 'אבל הרב מה זה אמת?', אתה תרגיש את זה, תתחיל להגיד ותשאל את עצמך' אם אתה היית נמצא מחוץ לעצמך היית מבסוט מזה שאתה דובר אמת, תגיד לעצמך אם אתה דובר אמת, זה דבר טריוויאלי, לא צריך להיות פילוסופי לגבי זה. פתאום ברגע שאתם הולכים כאילו לאיבוד' תחזרו לפשטות, תחשבו 'אילו אתה היית נמצא מחוץ לעצמך, איך אתה היית מגיב'].  

אז בהתבודדות הזאת, רוב התקשורת, רוב האנרגיה של התקשורת בהתבודדות הולכת על עניין של' למצוא את הפתח הזה של האמת, כי מהרגע שמוצאים את הפתח הזה של האמת אז כבר זהו - אתה נגעת בדבר האלוקי, כי האלוקות לא נוגעת, אין לה התחברות עם השקר.

[דברי הרב נווה: עכשיו, אני לא אומר שאנשים הם שקרנים, אני לא מדבר על זה שאדם בא בעל מנת לשקר, פשוט בגלל שמגיל אפס אנחנו נמצאים בראש של; לא להגיד תמיד את האמת, אני לא מתכוון לחשוף את האמת].

עוד פעם, זה לא לשקר במופגן, לא להגיד על שחור שהוא לבן אבל התקשורת שלנו מאד מסיחה דעת, היא מאד של הסחת דעת, היא מאד חיצונית, היא מאד מוחצנת. היא לא באמת מגלה את מה שבאמת אני חושב, אני מרגיש ואת הכנות הפנימית שלנו. ובשביל זה צריך המון עבודה, להוציא את זה ולהיות כנה לגמרי. והורגלנו בזה, לצערנו מגיל אפס, מגיל אפס ילדים עושים כל מיני דברים ואומרים להורים כל מיני דברים שזה לא באמת האמת הפנימית שלהם.

עכשיו, אתה צריך לדבר עם הבורא אז המעמד עצמו הוא גם ככה מביך, ואמרנו שאנשים מחפשים פידבק אבל הקב"ה לא נותן פידבק כי הוא קבוע במשוואה והוא מצפה שאתה תגיע אליו אז הוא נותן לך זמן לתרגל. הוא נמצא שם, הוא נמצא, הוא יְתקשר אבל הוא יְתקשר ברגע שאתה תיגע בתכונה האלוקית, אתה תיגע בתכונה האלוקית אז זה יעשה 'השוואת הצורה'.

[דברי הרב נווה: אבל בגלל שהאמת לא יכולה לגעת במשהו שהוא לא אמת ושוב אני אומר' זה לא שאנשים באים לשקר בהתבודדות, פשוט, אנחנו נולדנו שקרנים, אנחנו מניפולטיביים, אנחנו לא כנים, חסרה לנו המון יושרה ורואים את זה בשעת הדיבור, בזמן שבן אדם מדבר הוא מרגיש, במיוחד בדיבור שלו עם הבורא. כי הרבה מאד אנשים ששאלתי אותם: אתה בהתבודדות? 'כן', אתה מדבר עם הבורא? 'כן', אז למה אתה נבוך? אז אתה רואה שתיקה, אח"כ 'אני לא כנה, אני לא מרגיש שאני כנה אתו, אני לא מרגיש שמה שאני מוציא כזה כנה'.

אז אנחנו רוצים למצוא בשעת ההתבודדות את הנקודה של הכנות וצריך לדעת את זה; הנקודה של הכנות זו נקודה מאד מאד עמוקה, מאד מאד עמוקה. ותדעו לכם שגדולי המקובלים שיושבים עם התלמידים שלהם, זה נראה כאילו הם הכי הרבה מדברים אמת והוא אומר לו: 'אתה לא אמתי'. לכן זה לא פשוט להיות עם מקובל ועם 'צדיק של אמת' כי ה'צדיק של אמת' משקף לך יפה יפה.

אבל אני כבר אגיד שכשנוגעים באמת הפנימית הפנימית אז כבר אין תירוצים. נקודת, הסיבה שבאתי להתבודד עליה נעלמת, אני פשוט קם ועושה את מה שאני צריך לעשות. יוצא שרוב הדיבור שווא של ההתבודדות זה תירוצים; זה תירוצים, זה 'תבין אותי, תרחם עלי וכל מיני דברים כאלה', אבל ברגע שאתה תיגע בנקודת האמת הכל יהיה ברור ואתה פשוט תקום תעשה, אתה תקום ואתה תשפיע בלי יותר מדי שאלות.

אז מי שחושב שהוא עדיין מדבר עם הבורא והוא כנה לגמרי אבל הוא עדיין מתרץ לו תירוצים למה הוא לא מתקדם מבחינה רוחנית, שיחשוב פעמיים. בגלל זה אני אומר' מקובלים ידעו את זה כי הם הגיעו לזה בעצמם אבל אני כבר אומר לכם שנקודת האמת היא זה שאתה מבין שאין לי מה לפתוח את הפה ולבקש או לדבר, כי אני מתרץ. ואם אני מתרץ אני לא אמתי ואז אני לא רוצה לא לתרץ ואני לא רוצה להיות לא אמתי אז אני פשוט קם ועושה, והדבר הוא נכון להכל. אנחנו עוד נדבר על זה אבל זה במסגרת אחרת].

עבודת בירורים -

הסוג הזה של התקשורת נקרא 'עבודת בירורים'. הרב אשלג כתב שיש שני מיני בירורים לאדם: בירורי האמת והשקר ובירורי המר והמתוק. המר והמתוק זה הייסורים והעונג, האמת והשקר והמר והמתוק היו מחוברים בהתחלה לפני החטא, בצורה נכונה; האמת הייתה מתוקה והשקר היה מר, ולכן האישה אמרה לנחש כשהוא שאל אותה למה אתם לא אוכלים מן העץ? אז היא אמרה: 'אל תגעו בו פן תמותון', והקב"ה לא ציווה אותם על הנגיעה רק על האכילה, הוא אמר: 'ביום אוכלכם ממנו מות תמותון', הוא לא אמר לה על הנגיעה, אז הנחש דחף אותה על העץ והיא נגעה בו, אמר לה: את רואה, את לא מתה. אבל זה לא שהיא הייתה ילדה קטנה והוסיפה מדעתה, אלא בהרגשה שלה היא הרגישה שיש בעץ הזה מוות אז היא אמרה, 'אפילו בנגיעה, אפילו אם אני אגע בו אני עשויה למות ממנו'.

אז היא למעשה הוסיפה מדעתה. למה? כי שוב, האמת הייתה מתוקה והאמת הרחיקה אותם, היא ידעה לשמור אותם מכל רע, והשקר היה להם מר, הוא ישר הזהיר אותם שאם מתקרבים למשהו שהוא לא מדויק אז כבר כל מנורות האזהרה פועלות. אחרי החטא זה כבר התבחבש; האמת נהייתה מרה והשקר נהייה מתוק וזו הבעיה. ולכן הרב אשלג אמר: אנחנו צריכים לעשות עכשיו, כל העבודה של האדם מבוססת על בירורי האמת והשקר ומר ומתוק, שהבירורים האלה זה לחבר בחזרה שהאמת תהיה מתוקה והשקר יהיה מר.

זה לא רק סתם בירורי אמת ושקר כדי לברר איפה האמת והשקר, זה גם לעשות שהאמת תהיה מתוקה ושהשקר יהיה מר. כי יש הרבה מאד אנשים שעדיין מתענגים על השקר ומשקרים.. לא לדבר על הפוליטיקאים; כל מה שקורה היום במערכת הבחירות, זה פשוט גועל נפש אחד גדול מה שקורה, זה לא נורמלי בכלל. איך אנשים לא מתביישים כבר להמשיך ולמכור את מה שהם מוכרים, לא יאומן לאיזו רמה זה הגיע. אבל רואים, הדור רחוק, אם עדיין נהנים מהשקר ומפרסמים אותו בחוצות וככה כל אחד מפרסם את עצמו; 'אני מבטיח, אני מקיים, אני אעשה, אל תדאגו, אני ישר, אני כנה, אני זה', ממש לא יאומן בכלל, וצריך לדעת לא להקל בזה ראש כי אחרי זה בעולם העליון יצטרכו לשלם על כל פרסום ופרסום, על כל מילה ומילה, כל אוושה שאתה הוצאת אתה תצטרך לשלם על זה.

על כל פנים, בעולם האמתי שתדעו לכם שרבנים היו מפחדים, היו מתים מפחד לקחת את המשרה של הרבנות, רק כדי שהם לא יטעו בדברים האלה, רק שהם בעצמם לא יפלו בלשקר לציבור או להונות את הציבור או לא לעמוד בהבטחות אל הציבור. כי הציבור זה דבר נורא דרשני, הוא מכריח אותך, הוא שונק אותך להבטיח, ואתה בתמימות ואתה רוצה לרצות אותו, אבל עתותיו של איש ציבור לא בידיו, משנים לו את זה כל הזמן, הקב"ה מהתל כל הזמן. אז עכשיו לך תבקש סליחה מאלפים, אז זה סרט לא נורמלי.

על כל פנים, לאדם הרגיל, הבירורים האלה של האמת והשקר צריכים להיות למעשה מחולקים לשניים: בין האמת לשקר ואח"כ לחבר את האמת שהיא תהיה מתוקה ואת השקר שיהיה מר. אז זה שני מינים כי אח"כ אתה צריך למצוא שהאמת כיפית, אתה צריך למצוא שהאמת נעימה, שהאמת היא הבית שלך, אדם צריך למצוא שהאמת זה הבית שלו וכשהוא משקר הוא צריך להרגיש מוזר מכף רגל עד ראש, צריך להרגיש צמרמורת מכף רגל עד ראש.

[דברי הרב נווה: (מחילה, אני חייב להגיד את זה) שלחו היום חוזר של המשטרה שהם מתחילים להפעיל יחידות של אופנוענים שיסתכלו פנימה לתוך הרכבים. הקנסות עכשיו מאד מאד גבוהים והם לוקחים עכשיו גם קנס גדול, חמש מאות שקל ושמונה נקודות גם אם בן אדם שותה או אוכל באוטו, גם אם אתה מרים איזה בקבוק, אתה רוצה לשתות מים, חמש מאות שקל קנס ושמונה נקודות. למה? כמות האנשים שעשו תאונות מהסחות דעת שנגרמו בגלל הדברים האלה, גבוהה מדי. עכשיו, אתם יודעים מה שוטר עושה, שוטר ישר אומר לך: 'אתה יודע למה עצרתי אותך?' זו השאלה הראשונה, הוא שואל אותך: 'למה עצרתי אותך?', אז אתה ישר חושב, מהירות.. ויש נטייה לשים את מה שאתה מחזיק ביד, ליד, בכסא ליד, והם מצלמים כל דבר; יש לו מצלמה, הוא מסתכל עליך פנימה, הוא מקיף לך את הרכב כי הוא אופנוען, הוא יצלם אותך בדיוק מה שאתה עשית. אני אוציא את זה כי זה חשוב מאד, זה עניין של פיקוח נפש, חשוב לדבר על זה. אז הדבר הראשון שהאזרח עושה לשוטרים – הוא משקר, כאילו כמעט קבוע. ועוד כשיש לך עדות הוא אומר לך: יש לך מה לכתוב? תכתוב למטה מה שאתה רוצה לכתוב. אז אתה גם צריך לכתוב ואתה צריך לדעת, זה לא לשוטר, לקב"ה אתה תצטרך לכתוב. אז פרט לזה שזה נהיה גם פיקוח נפש, הבעיה היא גם שצריך להיות איש אמת פה בדבר הזה ולהגיד בדיוק על כל מה שתפסו אותך, תפסו אותך, תפסו אותך].  

אז אותו דבר, אותו סוג של תקשורת צריך להיות בין בני זוג ובכלל בין אנשים -

אנחנו דיברנו על זה שאנחנו נעים, ש'להט החרב המתהפכת' נעה בין חרדת נטישה לבין חרדת אינטימיות. הסברנו שחרדת אינטימיות נגרמת מחוסר אמון, פשוט מאד חוסר אמון, אנשים לא מאמינים מספיק אחד בשני כדי לפתוח את הכל ולהגיד את הכל, כי הצד השני שופט והצד השני מבקר והצד השני בוגד. ואנחנו לא מדברים 'בוגד במישהו אחר', פשוט בוגד בך; הוא מבזה את המחשבות שלך, הוא מבזה את הרגשות שלך, זה כבר נחשב לבגידה. בגידה זה אומר שזה לא בהשוואת הצורה; אתה יכול להגיד לבן אדם, 'אני עייף, אני טיפה מיואש, אני טיפה למטה' והוא יכול להגיד לך 'שמעתי' ואז לרדת עליך 'למה אתה כזה', זה נקרא בגידה כי הוא בוגד ברגשות שלך; אם הוא לא מבין אותם, אם הוא לא חומל עליהם, אם הוא לא נמצא בהשוואת הצורה לדבר הזה זה כבר נקרא בגידה, ואנחנו מרגישים את זה. אתה אומר' אני יכול לבוא ולפתוח לבן אדם, להגיד לו בדיוק מה שאני מרגיש ומה שאני חושב, ופתאום הוא מתחיל לצאת עלי; נותן לי ביקורת, אני לא מדבר על זה שבכלל הוא מוכר את מכרולתי למישהו אחר, שהוא מדבר עלי, כל מה שסיפרתי לו עלי, למישהו אחר, שזה חמור מאד, זה 'חרם דרבנו גרשום' פר-אקסלנס. כל מה ש'רבנו גרשום' כתב על מה שצריך להיות זה מתרחש פה בדבר הזה. נדבר על זה יום אחד, יש בזה גם עניין של 'הסגת גבול', זה כמעט כמעט כמעט שווה ערך לרצח, כמה צריך להיות איש סודו של אדם ולשמור עליו כי זה חלק מעניין של "ואהבת לרעך כמוך".

חז"ל אמרו שכשבן אדם בוגד ברגשות של בן אדם אחר במה שהוא סיפר לו אז הוא עבר על כל "ואהבת לרעך כמוך". אם בן אדם עבר על כל "ואהבת לרעך כמוך" עברת על כל התורה כולה. אז אם מישהו בא ומספר לך מה הוא עובר מבפנים, אתה לא מבין איזו אחריות יש לך, איזו אחריות יש לך שלא לספר את זה ולא להרגיש כלפי זה שום דבר, רק לשמוע, זה אומר שצריך להכין את עצמנו להיות אנשים כאלה שמסוגלים לשמוע מישהו אחר. תבינו איך זה עובד' אנחנו צריכים להיות כאלה שצריכים להכין את עצמנו להיות מסוגלים לשמוע מישהו אחר ולהיות נאמנים לזה יותר מאיש מוסד או מהבן אדם הכי דיסקרטי שיכול להיות. שזה לא רק עניין של לא לספר, זה גם עניין של לא לשפוט. תבינו איזו אחריות יש על רבנים; רבנים שומעים הכל, אדם מדבר מספר לרב הכל, הוא נפתח לפניו בהכל, זה גם מה שקורה בגלוי אבל יש את מה שהרב יודע בנסתר, אבל מה הוא עושה עם זה? אז אדם שפוי יודע תמיד לרפא, תמיד הוא יודע רק לרפא, רב הגון, צדיק, יודע תמיד רק לברך ולרפא, אין לו שום מחשבה רעה על אף אדם. גם אם הוא רואה ברוח קודשו מישהו במקום אחר עושה את המעשה המזוויע ביותר, הוא מתפלל עליו, הוא מגן עליו כלפי הקב"ה. שתדעו שאפילו במסיבות טבע עומדים צדיקים מסביב למסיבת טבע ומגנים על אלה שנמצאים בתוך המסיבות טבע, מסנגרים עליהם כלפי הקב"ה.

אילו היו יודעים איזה רחמים ואיזו חמלה יש לצדיקים כלפי עם ישראל, לא היו מעזים להתנהג ככה. אז יש חמלה ורחמים כל הזמן. לצדיק ניתנת רשות אבל זה גם ניסיון גדול מאד שניתנת רשות לראות, אבל הוא רואה והוא יודע, כשהוא רואה והוא יודע הוא רק מסנגר, חומל ומרפא, איפה שהוא מסתכל, הוא מרפא. כי אין לו שום עניין להיות לא חטטן ואין לו שום עניין גם לרכל ואין לו עניין של להצביע על הרע, הוא יורה לעצמו ברגל, הוא יודע שהוא צריך לרפא את כל עם ישראל כי עם ישראל יגאל רק כאחד.

אז סוג העבודה הזאת של הבירורים, כשאתה עושה אותה מול הקב"ה, גם הדיבור הזה שדיבר עליו רבי נחמן, זה שאתה כל הזמן מברר את עצמך. [דברי הרב נווה: כי שוב, יש כאן שתי מיומנויות שאנחנו נצטרך ללמוד אותן. התכנית החדשה שלנו בע"ה כנראה תתחיל בא' בכסלו אז יש לנו עוד ארבעה שבועות של הזוגיות, אז מה שאני אצליח לתת בזוגיות הזאת אני אתן, אבל אני כבר אומר: כל אדם צריך להכשיר את עצמו בַּפרט, הכוונה - לא עם מישהו, בינו ובינו. הוא צריך להכשיר את עצמו ביכולת לדבר ולברר בתוכו את אופן הדיבור - האם הדיבור שלו הוא דיבור כנה. דיבור לא כנה זה עוד פעם, זה דיבור שמתרץ תירוצים, זה דיבור שהוא מסיח דעת, זה נקרא גניבת דעת, אתה מוכר משהו שזה לא נכון. ומהפה שלי זה נשמע קצת קיצוני אבל אתם מבינים את זה שכשאתה מדבר עם מישהו, אתה בכל זאת מוכר לו איזה משהו, אפילו אם הוא הבן אדם הכי קרוב אליך. וזה לא בדיוק הדבר שמשקף בדיוק את המצב המציאותי שלך].

ההתנסות הכי טובה היא לעשות את זה לא מול בן אדם אלא מול הבורא כי אתה צריך לעשות את זה לבד. היופי הוא זה שהקב"ה לא נותן פידבק כי הוא אומר לך: 'תוציא את זה לבד, תוציא את זה, תתנסה, תעשה עוד תרגול ועוד תרגול ועוד תרגול, תדבר עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם עד שתוודא שאתה אומר רק דברי אמת'. הרבה פעמים אתה תראה שאתה צריך לשתוק, שאתה אומר: 'אני לא צריך לדבר, לְמה אני צריך לדבר?' כי הצורך לדבר הרבה פעמים הוא סתמי, הוא כבר ממלא איזשהו חסך מסוים, זה יכול להיות חסך חברתי, זה יכול להיות כל מיני, אבל הוא לא לגמרי כנה, הוא לא משמש לשום תפקיד, זה כאילו סתם להגיד דברים באוויר, זה פשוט סתם לדבר וגם הסתם לדבר הזה זה לא לגמרי אמת.

המשך המאמר בע"ה בשבוע הבא.