הדפסה
Print Friendly, PDF & Email

הכנה לסוכות התשע"ח- סודות הסוכה

הרב אריה חיים נווה

אי אפשר לדלג ולקפוץ מחג לחג בלי שמבינים את הקשר בין אחד לשני. צריך להבין את המשמעות של החגים כי זה לא עוד חג ועוד חג רוב האנשים לא כל כך מבינים את רצף החגים, את ההגיון שלהם ואת התיקונים שהם עושים. מרבית החגים הם מדהורייתה ז''א שזה צווי אלוקי וישנם חגים שהם מדהרבנן כמו חנוכה ופורים. החגים שהם מדהורייתה באים לעשות תיקון בעש''ן. עשן- כתוב על הר סיני 'שההר עשן כולו'. עשן- ראשי תיבות עולם(מרחב) שנה(זמן) נפש(תודעה). מבחינת העולם אנחנו יודעים שיש חשיבות למרחב, זה לא שלא משנה איפה אתה נמצא מבחינה גאוגרפית כי מלוא כל הארץ כבודו, לא חוכמה להגיד את זה. התורה, היהדות מלאה באינטלגנציה רוחנית, זה אומר שיש פרטים לכל דבר, אי אפשר סתם לדבר במושגים של.. בסדר..הכל אחד, בוא נהיה באהבה ולא במלחמה..לא כ''כ עובד ככה. יש אינטליגנציה רוחנית של פירוט: שבבי אור, הסברים ומבנים וצריך לעמוד לעשות אותם כמו שצריך.

השורש של הכל עצם האהבה- בעקרון הקב''ה: יש את עצם הבורא ואת האור אין סוף שחופה אותו (אסור לדבר על זה במושגים גשמיים) הכוונה להתבטאות שלו. האור שלו זה ההתבטאות שלו כמו אדם יש את עצם האדם וכאשר הוא מתבטא הוא מגלה את החוכמה שלו מגלה את העצם שלו. ככה הקב''ה, יש את עצם הבורא ויש את ההתבטאות שלו וההתבטאות שלו זה שם, פעולה או כינויי שורשית נקרא אור אינסוף. אח'כ דיברנו על עניין השלמות שזה לא נקרא שלם שהוא רק אור אין סוף, נובע מתכונת הנתינה, אז הוא ברא את העולמות, כי מדרך הטוב להטיב ועצם האהבה חייבת להביע את האהבה שלה אז הוא עצם האהבה. מכוון שהוא 'עצם האהבה' חייבת להיות אהבה גם כן, הוא חייב להביע את האהבה הזאת והוא מביע אותה בנתינה ובחסד (יש בזה ענינים נוספים). הקיפסול הראשון של האור הוא למעשה 'בכתר' והכתר מבחינת הספירות נחשב 'לבלתי בעל טעם ודעת' ששמה בניגוד לדוגמא לספירה שהיא חסד שאתה מבין: פה נלמד אך לעשות חסד, נבין מה זה חסד, נבין את מהות החסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד מלכות בינה חוכמה.. הכתר למעשה הוא עצם הדבר עצמו חב''ד קוראים לזה 'עצמות' (לא עצמות הבורא אבל שם מקופסל העצמות). כששואלים עצמות של מה? שם יש את עצם האהבה 'לית שמאלה בהאי עתיקא כולא ימינא', ידוע הריי שאם אין שמאל אך יש ימין?! זו הנהגה של קו אחד. יש הנהגה של ג' קווים שמתחיל בבינה אבל השורש של זה נמצא באצילות. יש ימין, שזה האור, הנתינה. יש שמאל, שזה סוד הצמצום הגבורות והדינים. ויש את האמצע שעושה שלום בינהם. צד ימין נקרא רצון להשפיע. צד שמאל נקרא רצון לקבל. קו האמצע רצון לקבל על מנת להשפיע. אבל יש שורש דהשורש כי אם עולם האצילות זה שורש של ג' קווים, אז יש שורש לשורש הזה, והשורש נמצא בכתר והוא שורש של קו אחד. אלא שהקו הזה אתה אומר 'איזה מבין הקווים הוא הקו'? הקו השמאלי לא רלוונטי שיהיה שם לא יכול להיות שיהיה שם גבורות וצמצומים, הקו האמצעי לא יכול להתקיים אלא אם כן יש שניים לעשות שלום זה רק 'קו השלום', מה נשאר? רק קו החסד לכן כתוב 'לית שמאלה בהאי עתיקא כולא ימינא' כי זה מה שנשאר. מדוע שיצא חסד? ז''א יש אינטרס לנתינה, זה לא סתם יש לי שפע בוא תיקח..סתם בנ''א מליונר יגיד יש לי מלא אני נותן..אז זה לא סתם...כי ישאלו אותך למה אתה נותן, סתם אתה רוצה להתרוקן? אם כן זה העניין שלך, זה מעמיס עלייך, אז אתה רוצה להתרוקן..אם כן מה הסיבה של הנתינה? אנחנו יודעים שעניין החסד עצמו זה גם שורש האהבה ולכן השורש של הכל הוא עצם האהבה.

עולם האצילות זה חוכמת הייחוד וזה חוכמת האהבה- החוכמה שמלמדת אותנו אך לאהוב. זה שבכתר יש את 'עצם האהבה'..בסדר גמור.. אבל אך אוהבים? חוכמה עצומה, אין לך דבר יותר אינטליגנטי מאהבה. העולם הזה לקח את הדבר הכי אינטלגנטי וזרק אותו לפח, התנהג איתו בזלזול גדול מאוד ובהבנה לא נכונה. הכל סובב סביב האהבה- הכל סובב סביב מיניות שלמעשה היא ענף קלוקל מהאהבה לכן כל העולם נמצא סביב העניין הזה גם שפיכות דמים וגם עבודה זרה. הריי יש דחף פנימי עמוק לחזרה לשורש ואם הוא לא מזוהה הוא יכול להיות בעבודה זרה. עניין של שפיכות דמים נגרם מהסיבות של קינאה מתוך הרצון לקבל אהבה כמו שקין רצח את הבל וכמו שעשיו רצה לרצוח את יעקוב אבל הבסיס של שפיכות דמים הוא קינאה והכל נמצא בקונוטציה לאהבה. כמובן גם גילוי עריות שפשוט לגמריי שזה ענף קלוקל מאהבה לא נכונה. יוצא, שאם רוצים לסכם את שלושת הדברים: עבודה זרה שפיכות דמים וגילוי עריות השורש שלהם הוא אהבה. לכן כשבית המקדש השני נחרב הוא נחרב משינאת חינם ואמרו זה אותו דבר. יוצא: שאם אין עבודה זרה, כלומר יש עבודה מדויקת. ואין שפיכות דמים, יש כבוד הדדי. ואין גילוי עריות, יש קדושה..זה שווה לאהבה. אותו גוי שבא להילל הזקן ואמר לו למדני כל התורה כשאני עומד על רגל אחת אמר לו 'מה ששנוא עלייך לא תעשה לחברך זאת כל התורה כולה כל השאר זה רק פירושים לזה צא ולמד'. אנחנו יודעים שהכל מתכנס 'לואהבת לרעך כמוך' 'ואהבת את ה' אלוהך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך' אז האהבה היא הפואנטה והכל משרת את האהבה. יוצא, שאור הכתר עצמו זה 'עצמות האהבה'. אור הייחוד, אור החוכמה למעשה זה 'אור האהבה', האור שמלמד אך לאהוב. נעשה סידרה של שעורים שיבהירו את זה היטב היטב: שנבין למה יש לנו הנהגות מסוימות, למה הצטוונו מצוות מסוימות, למה יש הלכות מסוימות, מה ההגיון שלהם? ההגיון של כולם להגיע לאהבה.

shutterstock 85428361

רבי ישראל אבוחצירה, הבבא סאלי, כתב ספר ואמר אם רבי עקיבא זצ''ל (אתמול היתה ההילולה שלו) אמר 'ואהבת לרעך כמוך' סימן שכל התורה נמצאת שם ופירש את כל התרי''ג מצוות אך כל מצווה שייכת לאהבה, הספר נקרא 'אהבת ישראל'. הזוהר גם עושה את זה ויש את זה גם בספר טעמי המצוות אבל הרבה מקובלים כל אחד תפס מצווה והסביר את הקשר הישיר או העקיף קוראים לזה 'הקשר התומך' של אך זה מקיים אהבה, אך זה עושה אהבה. דבקות אהבה ייחוד אחדות, אותו עניין, אבל האחדות היא עצם האהבה. מה זה אחד? עצם האהבה. ביטויי האהבה כאשר האחדות מתפרקת ואז יש תחושות של אהבה או רגשות לחזור לכן קראנו לאהבה 'השתוקקות של ישויות נפרדות להיות אחד' ..עצם האהבה זה אחד ואחד הוא עצם האהבה.

סוד האהבה, סוד הייחוד- אם כן, מה הקשר והשייכות לחגים? מכיוון ששם נוצר הקלקול. הקלקול התחיל מאדם הראשון כשנולד היה ספירת חוכמה, נמצא בגן עדן (גן העדינות)..אהבה זה עדינות שאי אפשר להסביר אותה, עדינות שאתה מרגיש שאלקטרון זה דבר גס מאוד. אדם הראשון היה אהבה ונמצא שמה, כאשר אכל מעץ הדעת טוב ורע, הביטוי הראשון שלו 'זה לא אני זאת האישה אשר נתת עימדי', בגידה אח'כ בבן שלו כבר התבטא בשפיכות דמים. דבר נוסף, כל עניין התיקונים שלומדים בראש השנה, אדם ואשתו נולדו אנדוריגנוס אבל בזווג אח באח (אחור באחור, גב אל גב) היה תהליך של נסירה(לא לדמות את זה). משלים לזה שהרצון שלהם היה שונה, האג'נדה שלהם היתה שונה כמו שנאמר הקב''ה ברא רצון להשפיע וברא רצון לקבל ושם את שניהם ביחד באנדרוגינוס אלא שהם לא יכולים להתקיים רק הקב''ה יכול לעשות שני הפכים בנושא אחד אבל זה לא יכול להתקיים כאשר אתה מוריד את זה בעולמות לכן עושים לשני הפכים שנמצאים בנושא אחד- נסירה..שם מושאל. עשה נסירה ועכשיו צריך להביא אותם לזיווג פנים בפנים וזה סוד האהבה, סוד הייחוד. עד שהם לא יהיו 'עין בעין' 'פה אל פה' 'רגל אל רגל' כל דבר שיהיה מכוון הסיפור לא יגמר עד שהאישה לא תיבלע בתוך בעלה ותהיה הוא..לא יגמר. זה עניין 'לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתה' זה כל מה שאנחנו מכוונים אליו 'יחוד קדושא בריך הוא ושכינתה', להחזיר את המלכה למלך.. וזה סוד האהבה והייחוד. זה עצמותו של הכתר והביטויים שלו (ביטויי האהבה, ביטוי האור, ביטוי החוכמה) זה ביטויי אהבה. הכל על אהבה.. צריך להיכנס לתדר הזה.

סיימנו 40 יום של סליחות. למה סיימנו 40 יום של סליחות? מכיוון שהתגלתה אכזריות בעולם: היינו אכזריים זה לזה, לעצמינו, לקב''ה, לזהות שלנו לאמת. במהלך ה 40 יום אנחנו מבקשים סליחות רק כדי לחזור לעצמינו, להחזיר לעצמינו צלם אלוקים ועכשיו צריך לצאת לדרך חדשה. כל חודש אלול ביקשנו סליחות זה מזה, ביקשנו רחמים, ביקשנו לחזור לצלם אלוקים שלנו. אבל הפואנטה היתה- אפשר להסתכל על זה לאורך כל הסליחות,  40 יום אמרנו יום יום כולל ראש השנה כולל יום כיפור (אפילו שיצא בשבת) את שלוש עשרה מידות הרחמים 'ה' ה' אל רחום וחנון, ארך אפיים וגדול חסד ואמת נוצר חסד לאלפים נושא עוון ופשע וחטאה ונקה'. גם עניין התרי''ג מצוות זה תר  י''ג , למה זה תרי''ג? הקב''ה עשה שיהיה מספר מסטי שכאשר יתקיים ויואר.. בבת אחת הוא יקיים תר  י''ג. אהבה בגימטריה 13 אחד בגימטריה 13 וכאשר אדם ימלא תרי''ג פעולות ההוויה שלו תתור אחר הי''ג. לתור, הכוונה רצון. שכל הרצון שלו יהיה על אחדות ואז הוא יקיים את 'סוד האהבה' סוד ההשתוקקות של ישויות נפרדות להיות אחד.

אחרי שמחזירים את צלם אלוהים מיד צריך לעשות פעולה שתחזיק או שתבנה את זה והבנייה היא של סוכות. בחג הסוכות יש שני אלמנטים חזקים מאוד כמו שנאמר בעש''ן, יש תיקון במרחב, תיקון בזמן ותיקון לתודעה. התיקון במרחב, קודם כל בונים סוכות. הסוכה יוצרת למעשה מעין סוג של בועה רוחנית שלא משנה איפה אדם נמצא, יכול להיות אפילו באנטרטיקה, יש לו שם 'בית מקדש מעט' דומה למשכן שהיה במדבר. המשכן היה נייד גם הסוכה כביכול ניידת היא לא מקום קבוע כמו 'בית המקדש' אלא זה מקום נייד אלא שהמקום הנייד הזה אך שבונים אותו הוא למעשה בית מקדש מעט וענינו 'צילה דהמהינותה'  בצל האמונה ( נדבר על זה ועל נקודה נוספת היום). ארבעת המינים (אתרוג, לולב, הדס ערבה) מחליפים את התפילין. התפילין נקראים 'פאר'. התפילין עולות אלפי שקלים תפילין טובות שמשיגים מסופר גדול מאוד, מעור בהמה גסה שנעשה עם כל ההידורים יכול להגיע ל 13 אלף שקל (תפילין אחד) וצריך לשים חמישה זוגות תפילין. עכשיו מחליפים את זה בעלים ועשבים- בערבה שאין לה טעם ואין לה ריח.. ערבה מצויה.. וזה הפלא ופלא אך הקב''ה עושה תפילין מצמחים? אך עושה בית מקדש מעט מכמה קרשים? בבית- האדם נמצא, השקיע הרבה כסף, יש לו בית בכמה מליונים, יש שטיחים, מרצפות, קרמיקה, שולחן עץ גדול, יש מזוזה..היה צריך לשבת בבית. בנוסף, 'אביזרי דהקדושה' חפצי קדושה- נרות, פמוטים, גביע של כסף (בבית יהודי כמו שצריך תענוג להיכנס רק לראות את כלי בית המקדש) אתה עכשיו זורק אותו החוצה לסוכה?! לרחוב?! ואומר לו שמה זה בית מקדש מעט..?! אלא שיש כאן תיקון גדול מאוד. התיקון בעש''ן כמו שנאמר בעולם (במרחב) זה הסוכה עצמה, התיקון בשנה זה שהקב''ה קבע זמנים מסוימים כאשר כל זמן עושה תיקון למקום אחר בנפש ותיקון בנפש שמקבלים הארה. כל ראש חודש, כל חג, כל שבת- מקבלים הארה מאוד מסוימת שמתקנת מערכת מאוד מסוימת בתוך הנפש כמו מערכת העצבים, מערכת העצמות, מערכת הגידים, מערכת כלי הדם יש הרבה מערכות חשובות ועומדות בפני עצמן כדי לקיים את גוף האדם..ככה החגים עוברים ומתקנים מערכת מערכת..הכל כלול צריך לדעת. לכן גם מה שנאמר במצרים שהקב''ה כל מה שנותן בחינת 'נגוף למצרים רפוא לישראל'. רפוא לישראל, ההארה הרוחנית שיש בכל דבר. נגוף למצרים, למעשה המכה ליצר הרע או המכה לאגו או המכה לאני.

מה החג בא להגיד לנו, לא מבחינת האור, מבחינת הכילים, מה הסוד של החג הזה? ולמה כ''כ חשוב שהקב''ה אומר אתם רוצים כפרה? התפללתם 40 יום על כפרה? אומר לכם מה הדבר הראשון שאתם צריכים לעשות: סוכות, ארבעת המינים, לאכול בשר ויין 'ושמחת בחגך והיית אך שמח'. זה פלא, מה הקשר? היית עכשיו צריך לעשות אולי חג האהבה, סיימנו יום הכיפורים היה צריך להיות ט''ו באב, חג האהבה.. הפנמתם תראו לי. מה הקשר סוכות?! בשביל מה לישון בסוכה שבעה ימים? ישנם שלושה דברים שכרוכים וקשורים זה בזה (זה עומק שרק אם תרגיש בהגות אתה תבין למה הכוונה) הנקודה היא, שהאהבה האמונה והשמחה, שלושת הדברים האלה, תלויים בתכונה אחת שכשאדם יגיע אליה יחווה אהבה אמונה ושמחה..

ראשית נדבר קצת על עניין האמונה- לא מדברים על אמונה של לזרוק את השכל. הרב לא רוצה לשמוע משפטים כמו 'סבתא שלנו היה לה אמונה פשוטה, סבתא שלנו מתה והמשיח לא בא בתקופתה' זה שזה היה לשעתו, בסדר גמור, אבל הקב''ה לא התכוון לזה. הוא לא עשה חלק אלוק ממעל, הביא בנ''א שברא בצלמו בצלם אלוקים, כדי שיאמין בלי שכל. בשביל זה יש את אומות העולם, הם מאמינים בלי שכל ויש להם אמונה בהיבט הזה גם כן חזקה מאוד. גם להם יש סבתות שהולכות למכה ומלחחות את הריצפה (אומנם סבתא יהודיה וסבתא אחרת זה לא אותו דבר) אבל עדיין לא לזה הכוונה. יצאו 70 אלף ספרים שמתארים באניטלגנציה רוחנית את עצמות הבורא את זה אי אפשר לזרוק לפח כי לא בא לך ללמוד ולהגיד 'אני מאמין באמונה פשוטה'. אמונה פשוטה דבר מאוד גבוה אמונה פשוטה זה אמונה של התפשטות הגשמיות.. אז קודם כל צריך לעשות את תיקון האמונה. בסוף מסכת סוטה כתוב 'לעתיד לבוא היוקר יאמיר, כלה תקום בחמותה, חוכמת חכמים תסרח וחוצפה יסגה, האמת נעדרת ואז כתוב אין לנו על מי לסמוך אלא על אבינו שבשמים' אמרו המקובלים שזה גם כן קללה למה? כי אנחנו רואים הרבה חוזרים בתשובה ועמי הארצות שאומרים 'אנחנו סומכים על הקב''ה, מה אתה דואג' האמונה הפאסיבית הזו 'חולה רעה'. הרבה חושבים שזה גדולה, הרב אומר היום כחידוש, זה היפך הגדולה, להיות מזניח כי אתה לא חושב, כי אתה חסר אונים, כי אתה חסר חוש של יצירתיות זה בדיוק היפך הבריאה.. לאדם כזה אי אפשר לקרוא 'נזר הבריאה'. אם היינו מבינים כמה טרח הקב''ה לברוא את האדם מאותיות, מעשר ספירות, מל''ב נתיבות חוכמה, מרצונות ותתי רצונות, ברא ממנו כ''כ הרבה דברים שהמלאכים מלמעלה היללו שיבחו וקילסו אותו..כדי שהדבר הזה יצא בטל בלי דעת ויאמר 'הכל בסדר מה אתה דואג אין לנו על מי לסמוך אלא על אבינו שבשמים' (שגם אין לו מושג מה הוא אומר מדקלם סיסמא ששמע מהרב שלו). לא לזה הכוונה וזה אחת מהקללות (הרב שמע שזו אחת הקללות בשם הרב קיינבסקי. היתה פגישה בין הרב קיינבסקי לבין הרב שטרנבוך לאחרונה, לפני ראש השנה, שאיששו ואמרו גם זו קללה. זה לא דעתם אלא דעה בחז''ל שאדם הוא פאסיבי ולא פרגמטי). יהודי צריך להיות פרגמטי, בעל חזון, בעל תוכנית, לקום בבוקר עם אגנד'ה, אדם לעמל יולד וצריך לעשות המון למרות שאומנם כתוב 'לא עלייך המצווה לגמור ואין אתה בין חורין להיבטל ממנה'. היהודי צריך לעשות המון, הבטלה וההזנחה דבר איום ונורא כאשר האמתלה היא 'אני סומך על הקב''ה', מה שאתה סומך זה על דרך היסורים כי כתוב 'או תורה או יסורים' וידוע שהנחש התקלל 'על גחונך תלך' מי שרוצה ללכת על הגחון שלו זה יסורים ויביא בעיתה ומי שרוצה 'נתתי לך מהלכים בין העומדים האלה' זה אחישנה. היהדות  פרגמטית, היהודי קם ועושה, אין צדיק שלא היה חרוץ, אין צדיק שלא היה 'איש מעשה'. יש מושגים 'צדיקים' 'חסידים' 'ואנשי מעשה', 'אנשי מעשה' הקב''ה הכי אהב אותם (בהמשך נבין גם למה).

shutterstock 151475546

בסוכות צריך גם טורח: אתה הולך ובונה בית חדש, קונה ארבעת המינים הולך ובוחן אותם זה המון זמן לשבת עכשיו על אתרוג אחד, עושים על האש קורבנות. היום עוד מילא בעבר היו צריכים ללכת לירושלים לקחת את כל הקורבנות, לקחת סכיני שחיתה, להגיע עד ירושלים, לחכות לתפילות, לעשות שם סוכות.. היה טורח גדול.. שבעה ימים.. 'הרגלים שלהם נקרעו'. יהודי זה אישיות פרגמטית, חרוצה, בונה, עסוקה כל הזמן 'לך אל הנמלה עצל ראה דרכיה וחכם' זה אמר החכם מכל אדם אז ההזנחה שיש היום אוי ואבוי. לכן כשאומרים 'צל האמונה' לא מתכוונים לזה.. אנשים חושבים שמכינים לעצמם חושה כמו בסיני, ירימו רגל על רגל בסוכה ואין לנו על מי לסמוך אלא על אבינו שבשמים, אני בצל האמונה.. זה בדיוק ההיפך. דרך אגב גישה כזאת מתלווה איתה המון גאווה וכמו שיודעים על גאווה 'אין אני והוא דרים במדור אחד'. צריך לדעת שאדם שאומר 'מה אתה דואג' 'אנחנו יהודים' 'ה' ילחם לכם ואתם תחרישון' למעשה בפועל יש שם אדם גאוותן עצלן שלא לומד את התורה לא מכבד את לומדיה ולא את תוכנה ואסור לעשות את זה.. לא נקרא 'צל האמונה'.

צל האמונה- האמונה עצמה (כל מה שדיברנו עליו): העולם נמצא בתודעה, עולם פנימי מקרין לעולם חיצוני, יש מימדים מעבר: אפשר לדבר עם החיות, אפשר לדבר עם הצמחים, אפשר לדבר עם הדומם, שיש לנו יכולות אלוקיות, אנחנו אלוקיים..זה אמונה.. ועכשיו לקחת את זה ולפעול עם זה. הנקודה עכשיו לפעול במסגרת המידע החדש זאת האמונה. להאמין במידע במובן של לבטוח ולכן אני פועל במסגרת ההוראות הרוחניות אפילו שאני רואה פה עולם גשמי אני פועל בתוך העולם הגשמי במסגרת ההוראות הרוחניות.

היה אדם בבית הכנסת שהיה לו סידור מיוחד בא אליו משהו ואמר 'וואו איזה סידור יש לך', אמר 'בדיוק עכשיו רכשתי אותו היה רק עותק אחד'. שאל אותו כל מיני שאלות שקלט שהוא רוצה את הספר..אמר 'תשמע אני לא יכול לתת את זה היה רק עותק אחד..מה עכשיו נפלת עלי'. הרב בא אליו ושאל אותו 'אתה מאמין או שאתה לא מאמין.. הריי אתה שומר את זה עכשיו חזק חזק..בא היהודי הזה ואולי הספר יעלה לו עכשיו את החשק לתפילות. נכון..אתה יכול להגיד, זה שלי אף אחד לא יגיד לך כלום אבל אם אתה רואה שמשהו שלח לך כזה שליח שחומד את הדבר הזה..אולי כדאי לתת לו'..ענה, 'אבל היה רק אחד אמרו לי שיש רק אחד', הרב אמר לו 'תראה אם יש השגחה והספר צריך להיות שלך הוא יגיע אלייך, לא הספר הזה אבל יגיע כמותו, אולי רכשת את זה בשבילו..אתה רואה כמה הוא כמהה..שאל אותך כ''כ הרבה על הסידור. עכשיו זה עניין של להאמין..לתת לו עכשיו ולשחרר את זה..זה להאמין.. או.. שאני יכול לאחוז בזה ולהגיד רציונאלית זה שלי 'אני קניתי את זה, מה הוא רוצה ממני, למה הוא חומד אותי, למה הוא מעמיד אותי בנסיון'.. אבל אם אתה קולט שהשני מתוכנת, שם עין על הספר שלך אולי כדאי שתיתן לו ותסמוך כרגע על ההשגחה שתשלים עם זה משהו, היא תעשה עם זה משהו ולכן נקרא לסמוך.

 עניין של 'צילה דהיהמנותה'- אני צריך להחזיק את ארבעת המינים שזה עשבים. אני צריך להיות בתוך מבנה רעוע ולהאמין שזה מבנה קבע במקום לשבת בתוך הבית, שכ''כ שיפצנו שמנו ספרים ומזוזות בכל איבר ודאגנו שיהיה בית מקדש מעט.  אני צריך להאמין עכשיו, שהמבנה הרעוע הזה, שמשמיע קולות בלילה עם הרוח, עכשיו בית מקדש מעט והקב''ה והאושפיזין נמצאים עכשיו בפנים. אבל מעבר לזה ההארה שמתגלה בסוכה זה ההארה של האמונה בהוראות הרוחניות ועכשיו אתה צריך לקום ולעשות את ההוראות הרוחניות ולכן האור הממשיך של זה זה שמחת תורה. אתה אומר לקב''ה 'הבנתי מה אתה אומר לי, אני באמת צריך אמונה גדולה מאוד. אני הולך ועושה את ההוראות הרוחניות בתורה למרות שיש כאן עולם רציונאלי שאומר לי ההיפך ואז מגיעים לאמונה פרגמטית.. ליהודי פרגמטי. ליהודי פועל, ליהודי עושה.. אומנם תחת חוקיות רוחנית אבל יהודי עושה ולא ליהודי מזניח(ולא לספר סיפורים על הסבתות, יש ספרים מוצנעים שכותבים דברים איומים על אנשים שנפלו כעמי הארץ כשאמרו.. אני מאמין). כתוב 'אין בור ירא חטא ולא עם הארץ חסיד' זה שהקב''ה ריחם פה ושם..נכון..אבל זה לא הדור שיקבל את המשיח. הדור שיקבל את המשיח זה דור למדן, דור דעה, דור פרגמטי דור שבונה בציפורניים שלו את בית המקדש וכשיתחיל לבנות בציפורניים שלו את בית המקדש זה ירד מאש מהשמים אבל דור שישכב על חוף הים ויגיד 'אני מאמין אחי יהיה בסדר'..לפני שיהיה בסדר יהיה הרבה לא בסדר(נדבר בשיעור של מחר 'צילה דהמינותה').

הפואנטה של היום, שזה למעשה חידוש, מה מרמז לנו למעשה מבנה זמני רעוע בכל מובן? ארבעת המינים, במקום תפילין כ''כ מפוארות עם ארבע פרשיות שכתובות בחדרים שלקח חודשים שלמים לכתוב אותם. אחרי כל שם הוויה הולך וטובל במקווה, כותב אותם סופר סתם איש ירא שמים חסיד צדיק למדן, אתה קונה משהו ב 13 אלף שקל ומחליף את זה ב 400 שח של עשבים בערבה בהדסים..הדבר בא ללמד אותנו:

'נגוף למצרים רפוא לישראל',

'רפוא לישראל', צל האמונה ואור האמונה (נדבר ונרחיב על זה בהמשך ההכנה) 'נגוף למצרים', במובן החיובי זו ענווה. לפני כן דיברנו על שלושה דברים שיש בחג בסוכות: יש את אור האהבה שזה כתר, יש את אור האמונה, ויש לנו שמחה..החלק המדביק את הכל זה ענווה. רק אם אדם יזכה לתכלית הענווה יזכה לתכלית האהבה, יזכה לתכלית השמחה ויזכה לתכלית האמונה.

אך החג הזה מלמד אותנו ענווה? הקב''ה אומר תבנה בית כי אתה צריך לעשות מצוות מזוזה (לא בונים בית כדי לבנות בית אלא כדי לעשות מצוות מזוזה) ואדם בונה בית מדובר במליונים, מרהט, שם מזוזות (כל מזוזה כמה מאות שקלים), ספריית קודש, כל הספרים של הקודש (אלפים), כלי כסף- גביע עם רגל, גביע בלי רגל, חנוכיה, פמוטים לשבת, קריסטלים, מגילה של פורים, מגילה של שיר השירים, שופר, תפילין, טלית וטלית של שבת. כל 'האביזריי דהקדושה' שיש בבית כדי לחנוך אותו, כדי שיהיה בית מקדש מעט, אתה לא מסיים מתחת ל 100 150 אלף שקל כדי שיהיה לך כמו שצריך. מה צריך לעשות בבית? 'ללמוד תורה' בית שלא נשמעים בו דברי תורה ישרף.. ככה הגמרא אומרת. אתה מתאמץ מאוד להכניס קדושה לקירות, להיות קדוש בעצמך, בית נקי, מסודר, בית טהור- מידי פעם לקחת מים מהמקווה או מים מהים ולשפוך לתוך דלי השטיפה כדי שהבית יהיה טהור, שמים עשב שנקרא רוטה ואזוב כדי לטהר, יש דברים שיש להם סגולות כנגד עין הרע והכל כדי שתיכנס לתוך הבית ותרגיש קדושה שהמזיקים לא נמצאים והמלאכים נמצאים. אתה יכול להוריד בית עליון לתוך בית תחתון ויתקיים בך 'כי מלאכיו יצווה לך לשמור בכל דרכיך ויש מלאכים בבית'. צריך להכין את הבית גם לאליהו הנביא אך מכינים את הבית לאליהו הנביא? צריך לעשות שלום בית אליהו הנביא נקרא 'מלאך השלום' וכתוב שלא מתגלה למי שיש הקפדה בליבו. צריך לעשות הדלקת נרות לצדיקים כדי שתהיה הארה של נשמת הצדיק שכל הבית יהיה מלא בנשמת הצדיק וללמוד מהכתבים של אותו צדיק ואז הבית עצמו זה אור, מגדלור שרואים אותו מסוף העולם ועד סופו. הקב''ה אומר תצא החוצה, שים כמה קרשים תעטוף בבד, יש לך עכשיו שבוע את אותו האור בבית הזה. אתה אומר לו, הקב''ה השקעתי כאן מליונים אלפים כדי לעצב את הבית להכין אותו כדי שיהיה בית מקדש פה למה אתה מוציא אותי החוצה עכשיו? רוצה להגיד לי זה שקול כנגד זה. אני לא צריך את כל הפאר הזה..בתוך הבית הרעוע הזה יכול להיות אור אולי אפילו יותר גדול מאשר בבית שלך. לגבי התפילין- כתוב כ''כ הרבה בזוהר על ההארה שיש בתפילין הריי זה מוחין דהגדלות, הקרן שהיתה על האדם הראשון. הקרן התנוונה עם הזמן ולמעשה כל בוקר גבר עושה 'השתלת מוח' טובל במקווה נראה כמו מלאך ה' צבאות ושותל לעצמו במוח עכשיו ארבע מוחות כנגד ארבע פרשיות, מתחבר אליהם ומגיע למוחין דהגדלות ויכול לצאת.. לעשות התפשטות הגשמיות, לראות ברוח הקודש ולקבל בנבואה מה למעשה יתרחש באותו היום..לדעת על אנשים מי ימות ומי יחייה, מי לחרב ומי לשלווה, מי לרעב ומי לשבע. כל מה שקורה ונגזר בראש השנה הוא רואה באותו היום, מקבל יחודיים לאותו היום והכל נעשה דרך התפילין ההוויה שלו עוברת דרך התפילין ומתפשטת על כל העולם. הקב''ה אומר 'הפאר היפה הזה' תוריד אותו תיקח ערבה, לולב זה מחליף את זה ואתה אומר..למה? הקב''ה אומר 'אני נמצא שם גם כן' ופתאום אתה קולט 'איזה ענווה'. בכל מקום שאתה מוצא את גדלותו של ה' שם אתה מוצא את ענוותנותו..ובסופו של דבר מה הוא אומר לך,

אתה לא צריך את כל הפאר של הבית- נחמד שאתה עושה את זה, זה הידור מצווה, חיבוב מצווה, נויות מצווה (מהמילה נווה כתוב 'זה אלי ואנווהו' כתוב שהמצוות צריכות לנאות אותו, שהכל צריך להיות מושקע..) פתאום הקב''ה בא ושובר לך את זה אומר לך, תצא לסוכה רעועה ותיקח איתך ערבה ולולב..זה מספיק..יש בזה אור יותר ממה שעשית לי כל השנה באלפי שקלים ובהשקעה גדולה מאוד ולמה? כי אני צריך את הענווה שלך. הענווה שלך יותר גדולה לי מכל דבר אחר.. ענווה זה התבטלות כ''כ גדולה.

בעולם הרוחני שיוצאים מה רואים? כמו שפה נניח אדם נמצא במסיבה ופתאום יש לו מצב רוח רע והוא נורא מסוגר בעצמו כרגע זה החומות שלו זה אופף אותו, הוא לא שומע את המוזיקה אנשים לא מענינים אותו, לא מחייך..הוא בעולם שלו כרגע הוא 'בסגירו'. ככה רואים את זה בעולם הרוחני.. שלא הגוף מפריד בנינו, לא רואים שם גוף, רק לצורך הנגשה, רואים שם 'מצב רוח', מרגישים שם מצב רוח. כמו שאתה רואה אדם במסיבה רוקד ועף על עצמו ואדם בדכאון של החיים שלו סגור והם נבדלים, כל אחד בעולם שלו, הם נמצאים במצב רוח. כשאתה יוצא לעולם העליון אתה אמור לראות את כולם אחד..ולא.. אנשים נמצאים בהתרכזות ברגשות הפנימיים שהם מרגישים. כמו שאדם מרגיש כאב ומרוכז בכאב אז התשומת לב והמודעות שלו נמצאת בכאב או ברגשות שלו וזה לא מאפשר לו להתחבר עם אחרים, לא מאפשר לו הרגש הזולת, לא מאפשר לו את 'הפתיחו'. יש סגירו ויש פתיחו. הוא אמור להיות פתוח, להתחבר עם הזולת, ליצור מגעים אחיזות..הוא בעולם שלו. ענווה יוצרת מצב של כניסה כ''כ פנימה שאתה מבטל את זה. להיות 'במצב של ענווה' 'ובמצב של התבטלות' זה בדיוק לבטל את כל גורמי 'הסגירו' את כל מה שעשוי לסגור על האדם ולהפוך אותו להיות בועה בתוך עצמו והוא מתבטל בשניה אחת. בהתבטלות הזו, ענווה שמביאה לשפלות ושפלות שמביאה להתבטלות, הוא מיד מרגיש שמחה של חירות ומיד מרגיש אהבה כי הוא מחובר לכולם והאמונה אצלו היא הידיעה. באותו הרגע הוא הופך את האמונה לידיעה.. האמונה שלו מגיעה לשלמות שלה. צריך ללמוד את זה ולשים לב לזה שהקב''ה אומר 'אני לא צריך בית של מליונים אני צריך סוכה, אני לא צריך תפילין ב 13 אלף שקל אני צריך עשב ערבה (אין לא טעם ולא ריח)'..פלא. למעשה הקב''ה לא בדיוק מראה לנו את הסוכה, זה סמפטום.. לא בדיוק מראה לנו את ארבעת המינים, זה סמפטום.. אלא אומר 'אני צריך את הענווה שלך'. אם לא תהיה בענווה עוד פעם נחזור לשנאת חינם כי שנאת חינם ממה נגרמת? מגאווה. כל הבעיות שאנחנו עושים אחד לשני זה מגאווה. יש אגו לאדם- איתו הוא 'דורס את העולם' ואיתו הוא עושה נזק לעצמו, לאחרים, לקב''ה..זה שורש הרע.

חג הסוכות בא לתת לנו את התכונות של משה רבינו ענווה ונאמנות- משה רבינו, שהקב''ה פתח לפניו הכל, כשהיה צריך לשבח אותו הוא לא אמר 'זה התלמיד חכם הכי גדול שהיה לי איי פעם' 'הכי למדן' 'הוא הבין אותי' 'ירד לסוף דעתי'. אמר עליו שני דברים: 'והאיש משה ענוו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה' ודבר נוסף שאמר עליו 'בכל ביתי נאמן הוא'. חג הסוכות בא לתת לנו את התכונות של משה רבינו: ענווה ונאמנות. נאמנות עניין אמונה. אמונה מלשון נאמנות. יש אנשים שאומרים 'אני אוהב את הקב''ה ויצום עד שאמות בשבילו' אתה אומר לו אין בעיה.. תיתן מעשר, תביא צדקה..זה קשה, תקנה אתרוג יש אתרוגים בשלושה שקלים ויש ב 300 שח..לא נראה לי יקר. אתה אומר לו אותו הקב''ה שאתה 'חולה עליו כ''כ' מצווה אותך דברים מסוימים תהיה נאמן לזה (מסביר שאמונה פשוטה היא לא זריקה של שכל) כאן האמונה היא בצל הנאמנות ולא בצל האמונה של i believe

אם נחזור לעניין הייחוד, הריי זה אור של ייחוד, אור האהבה שקשור לכתר שזה עצם האהבה. אז אך סוכות עצמו מקיים אהבה? אהבה הכי הרבה זקוקה לנאמנות. אנחנו לא נאמנים אחד לשני, (לא מדברים על 'בגידות'), מדברים על זה שאתה בוגד בו בראש: אתה לא מכבד אותו, אתה לא מאמין שיצא ממנו משהו, אתה לא מאמין בקשר שלכם.

כשמדברים על אמונה מדברים על נאמנות- לצרוב בזכרון בראש ובראשונה שהמושג אמונה זה נאמנות..עניין של אני מחובר, אני יודע /לא יודע..לעזוב את זה. כי אם גילית בנפשך ישות שאתה קורא לה הקב''ה, אם גילת בנפשך את הנקודת אור הזאת, אתה חייב להיות נאמן אליה..ואם נותנים לך הדרכה רוחנית להגיע אליה אתה חייב לעשות אותה. מה זה אומר להיות נאמן לאדם? נניח יש מלך טוב שאנחנו אוהבים, נניח משה רבינו היה נמצא בדורינו או לחילופין כשיבוא 'מלך המשיח' ויהיה המלך האולטימטיבי. משה רבינו נקרא 'מלך הדעת' או דוד המלך..במה נקראים שאנחנו נאמנים אליו? באיזה אופן אדם נאמן למלך? אך זה בא לידי ביטוי? בזה שהוא הולך איתו ולא עוזב אותו?! בזה שהוא לא הולך ומחפש מלך אחר?! לא בדיוק זה..נאמנות משהו עמוק מאוד. הדבקות, כמו שיש דבקות ברב או הדבקות בקב''ה או הדבקות במלך זה הבנה כ''כ עמוקה שזה שאני מסתכל עליו זה האלוקות עצמה. הוא דובר אמת, מדריך של אמת ואלך אחריו באש ובמים גם אם יגיד לי על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין.

הנאמנות היא לא טפשות מכוון שהיא עושה את האדם שאני מאמין בו- הגמרא אומרת אך מוצאים את המורה הרוחני שלי? אך מחפשים ואך מוצאים אותם? אומרים 'אם ראית פני מלאך ה' צבאות יבקשו תורה מפיהו'. אתה אומר מי ראה פני מלאך ה' צבאות? מאיפה אני יודע אך נראה מלאך? הזוהר אומר שהמלאכים בעלי שש כנפיים, אין להם גוף, ורגלם רגל ישרה, מי שינסה לדמיין את זה יצא מזה משוגע..כמובן שזה תאור שהוא משל למשהו פנימי עמוק יותר. אז מאיפה אני יודע מה זה מלאך ה' צבאות? הנקודה היא אם ראית מלאך ה' צבאות שאתה מגדיר אותו כמלאך ה' צבאות. 'אם ראית'- אתה רואה בו שהוא מלאך ה' צבאות. 'יבקשו תורה מפיהו'- כי ברגע שאתה נאמן לדבר הזה הקב''ה יכשיר אותו שיהיה בשבילך מלאך ה' צבאות ואתה תשמע ממנו תורה. אם אתה חושב בהערצה על הבן זוג שלך או על הרב שלך ואתה נאמן אליו אתה יוצר מצב שהוא יהיה מוכשר כדי לקבל את ההארה שאתה צריך כי הריי מיהו בכלל. אז מי היה למעשה משה רבינו? לא משהו מיוחד. יש סיפור אחרי שחצה את הים אחד המלכים אמר אם יש כזה מנהיג לעולם, זה מנהיג היסטורי, שאני צריך לצייר אותו, לשים אותו לנגד עיני ולשאוב ממנו כוחות. שלח את האומן הכי טוב שהיה לו שיצייר אותו ויביא את הדיוקן שלו לארמון הצייר הלך וחזר ללא ציור, שאל אותו למה לא ציירת אותו? ענה אני לא יכול אדוני המלך הוא נראה כמו ליסטים(פושע) המלך 'הוריד לו את הראש' ואמר 'הקב''ה יעשה ליסטים שפותח את הים'?! שלח אומן אחר גם הוא חזר עם דף ריק אומר 'אני לא יכול' הוא נראה כמו ליסטים כך שלח עוד אחד ועוד אחד ..כולם חוזרים עם אותה תשובה. אמר, אני צריך לראות את זה בעצמי, הולך רואה את משה רבינו.. נראה לו כמו ליסטים כמו פושע..אומר לו אתה גדול ?! אתה חצית את הים?! אתה עשית עשר מכות?! אתה נראה כמו פושע. אמר לו 'נכון, אם לא היתה תורה הייתי פושע'. גם על בלעם אומרים שהשורש הרוחני שלו היה יותר גבוה ממשה רבינו כדי להסביר לנו שמשה רבינו הוכשר לתפקידו בזכות העם. העם עושה את מנהיגיו העם ממליך את המלך כתוב 'שום תשים עלייך מלך'. זה מצווה שצריך לעשות אותה, אחד מהתר''יג מצוות זה לשים מלך, נראה כמו תעשו מינוי פוליטי..לא ככה..אלא תעשו אותו מלך כי בכוחכם לעשות אותו מלך. זה הרעיון שאנחנו ממליכים אפילו את הקב''ה, עניין מלכויות, הקב''ה צריך שנמליך אותו?! כן כי אם אתה מסתובב בלי מלך אז על מי הוא מלך. מלך שהוא מלך בפני עצמו אבל אנשים לא רוצים שיהיה מלך שלהם האם נחשב למלך? לא אבל אם בא משהו ואומר אני רוצה שתהיה מלך שלי.. הוא כבר מלך אז אנחנו ממליכים את הקב''ה. כשאומרים 'יתגדל ויתקדש שמה רבה', בשביל מה צריך שיתגדל ויתקדש שם ה'....למה? 'בעולם שהוא ברא על פי הרצון שלו וימליך מלכותה'.. למה כל זה יתגדל? כי ככל שזה יתגדל בתודעה, ככל שהוא יכניס את אור חוכמת המלך לתוכו ככה המלך ילך ויגדל. יוצא שאנחנו גם ממליכים את המלך וגם משבחים אותו (יוצרים לו השבחה, שבח) אותו דבר עושים לבנ''א. אז משה רבינו שהיה ענוו מכל אדם, זאת היתה התכונה שלו שהיה צריך להגיד 'גם אם תעשו אותי, וירד עלי אור כזה גדול, אני כלום'. רק אדם כזה יכול להיות מלך כי אם היה בעל גאווה היה פוגע בהם אנחנו רואים שמלכים שהיו בעלי גאווה פגעו בעם שנבין מה החשיבות של תכונת הענווה. צריך ללמוד עליה הרבה ולהיות כזה מאוד מאוד.. אחד הספרים הגדולים שכותבים על זה זה 'ראשית חוכמה'. יש בספר הנהגות מטורפות, הרב שאל את רבו האם זה ישמים והאם לקבל את זה על עצמו? אמר לו אולי היו עשרה אנשים מאז אדם הראשון ועד ימינו שעשו ככה את התורה, שקיימו הכל ככה, אבל אמר אם אתה רוצה..ככה צריך להיות.

צריך ללמוד הרבה על ענווה- בסיסה של הענווה זה ההתבטלות יכולת ההסתגלות אך האמת. לא לחשוב על עצמי, לא לעשות כל סוג של גילויי גאווה/ גילויי אגו: גם פגיעות,קורבנות, עצב פנימי, מרה שחורה, הזנחה, להפיל הכל על הקב''ה, סגירו וכאשר אדם נמצא 'במצב רוח' זה גם כן אגו/ גאווה. צריך להרגיש טוב מאוד מה זה ענווה: ענווה זה ממש לא להיות פה זה ממש התפשטות הגשמיות, כאשר אדם נמצא בשביל הבריות כאשר הנפש שלו נמצאת 'באחד' הוא  נמצא בענווה.

הקב'ה אומר תעזוב את הארמון שלך לך תשב בסוכה, הארמון שלך כרגע מוגדר 'כבית ארעי' והסוכה מוגדרת 'כבית קבע'. בארמון שלך טרחת כ''כ שיהיה 'מעט אור', פה זה כבר בית מקדש מעט: האושפיזין יכנסו לשם, אליהו הנביא וגם השכינה נמצאת שם. תעזוב את התפילין, לא צריך 5 זוגות תפילין.. צא החוצה..תתפוס את העשבים, תנענע אותם בלב שלך, תעשה את זה בענווה.. ותראה מסוף העולם ועד סופו. ברגע שתעשה את שני הדברים האלה, הא בהא תליא   ענווה ונאמנות. להיות נאמן לקב''ה, כל אדם צריך לשאול את עצמו (לא עשינו על זה תשובה ביום כיפור) האם הייתי נאמן לקב''ה שנה שלמה? לא בגדתי בו? במחשבה? דיבור? במעשה? בהרהור הלב? בקשיות עורף? בלהפנות לו פנים.. בלשחק אותה..

חג סוכות בא לעשות את התיקון לשתי התכונות של משה רבינו- באנו בסוכות לקבל את התכונות של משה רבינו: ענווה ונאמנות. בצל האמונה, צילה דהמנותה, זה צל הנאמנות. ומעכשיו אנחנו צריכים לצאת עם שתי התכונות האדירות האלה וכל הזמן אדם צריך ללמוד וללמוד.. ולחוש שהוא כלום. כתוב על הילל הזקן שהיה ענוותן כמו משה רבינו ואם היה ראוי השכינה היתה שורה עליו והוא אמר 'אם אני כאן הכל כאן'..לא נשמע ענווה..הנקודה שהוא הפך את האני לאין אז זה השאיר את הכל. אנשים חושבים שהתבטלות זה אלמינציה, משהו הולך למחוק אותם, זה מרגיש כמו מוות ואובדן, למה שאתבטל?! אבל אם אתה לא מבין שזה התבטלות האגו ואז תופיע התודעה האלוקית.. זה התבטלות והתבטאות בו זמנית. התבטלות האגו, התבטלות כוחות הרע, התבטלות השטויות והתבטאות האלוקות 'אם אני כאן הכל כאן'. 'אם אני כאן' בחינת אין, הפכתי אותו לאין, אז 'הכל כאן'..זה היה הילל הזקן ולשם צריך להגיע. יש הרבה התבטאויות כאלה ממקובלים גדולים, רבי שמעון 'אמר אם יש אלף צדיקים בעולם אני והבן שלי בתוכם, אם יש מאה צדיקים אני והבן שלי בתוכם, אם יש עשרה צדיקים אני והבן שלי בתוכם, אם יש שניים זה אני והבן שלי אם יש אחד זה אני'.. לא נשמע כמו ביטוי של ענווה. אבל רבי שמעון בר יוחאי, היה ניצוץ של משה רבינו, וכדי לזכות לידע שיש לו הוא חייב להיות אין גמור לגמריי אז העדות שלו כמו שהקב''ה אומר על עצמו 'אני ראשון אני אחרון והכל בראתי  לכבודי'..נשמע כמו גאווה של הקב''ה אבל זה לא גאווה כי הקב''ה זה מסוף העולם ועד סופו והוא עצם האהבה וההתבטאות הזו לא מבקשת בשבילו כבוד או 'שינשקו לו את הרגלים'.. הפוך..ההוויה שלו כולה השפעה ואין שם שום קבלה. אדם בעל אגו הוא אדם בעל קבלה אדם בעל ענווה כולו השפעה לכן אם הוא מתבטא בהתבטאויות שלנו נראה כמו שיא הגאווה צריך לבדוק אם הוא מקבל או משפיע.רבי נחמן מברסלב אומר 'אני מקור חוכמה, נחל נובע, עומד על גג העולם וצוחק'..נראה גם לא כ''כ ענווה מי מתבטא ככה?! אבל הוא הפך את כל ההוויה שלו לאור. הם הגיעו לתכלית הענווה, כולם שאבו את זה ממשה רבינו, אותם ברכות שהקב''ה ברך את משה רבינו 'והאיש משה ענוו מאוד מכל האיש על פני האדמה' 'ובכל ביתי נאמן הוא' ההארה הזו מתגלה בסוכות.

להסתכל על הסוכה ולהגיד כמה זה פשוט, הקב''ה פה ואתה מסתכל על הבית בגעגוע.. והוא אומר לך 'אני לא נמצא שמה יצאתי החוצה לסוכה'. האור הכי גדול, אם יש קצת הרגשה של בית מקדש, זה בסוכה לא בבית שלך..פלא. התפילין, כל הזוהר מדבר על זה לפעמים הרב מחזיק את התפילין ומתמלא יראה, צריך לחשוב שכל הזמן התפילין מונחות בראש ואסור להסיח מחשבה מהתפילין.. והקב''ה אומר תוריד אותם שבעה ימים.. תתפוס עשב.. שווה אותו דבר. למה? כי הענווה שלך שווה לי הכל, בענווה לא משנה איפה תהיה, בבית מקדש או בסוכה, אם יהיה לך כתר על הראש או עשב ביד..זה אותו דבר.. אני צריך את הענווה שלך. באותו הקשר גם הנאמנות: לדוד המלך ולשלמה המלך היו אנשים הכי גדולים, המצביאים הכי יפים, עם כלי הנשק הכי גדולים שיכולים להיות.. והם בגדו. לשלמה המלך היה את בניהו בן יהוידע שהיה ענוו אמרו שהענווה שלו היה חידוש גדול מאוד בעולמות, התבטאות חדשה של ענווה, והוא נקרא בין איש חי(השם המקורי שלו). רבינו יוסף חיים ידע שהוא ניצוץ ממנו אז קרא לספר שלו הבן איש חי והוא נקרא 'הבעל בן איש חי' אבל הוא נקרא בין איש חי שמעולם לא מת וזכה באור החיים בניהו בין יהוידע.. היה נאמן לשלמה המלך ותלמיד חכם עצום. שלמה המלך בעצמו לא יכול היה לגעת בראש המזיקים שלח את הבן איש חי, את בניהו בן יהוידע, ללכת להביא אותו והוא הלך והביא את ראש המזיקים. אמרו חז''ל, אתה המלך, אך אתה שולח מצביא שיביא את ראש המזיקים, חוץ מזה אם הוא ראש המזיקים אך זה לא מזיק לו? כתוב משהוא בתכלית הענווה אף אחד לא יכול להזיק לו כי אפשר להזיק לישות אתה לא יכול להזיק למישהו שלא נמצא.

שנזכה. כל הדברים האלה קשורים באהבה זה תכלית האהבה. אדם שנמצא בשתי המידות הנפלאות האלה בתכלית הענווה ונאמנות נמצא בתכלית האהבה.

כדאי לשים בסוכה שלט עם המילים ענווה ונאמנות ולהגות בזה כל הזמן. ללמוד את זה מהפשטות שיש בחוץ: מסוכה רעועה, מארבעת המינים, מכל הפשטות של החג..

יהי רצון שנזכה לשתי המידות הנפלאות האלה..

בעז''ה יהיו שלושה שעורי הכנה לסוכות. שיעור על סודות התפילה ומה היה ביום הכיפורים.

שנזכה לתכלית הענווה ולתכלית הנאמנות שנצא לשנה טובה קדושה טהורה לשנת שמחה אפשר להשיג את כל הדברים האלה אם יוצאים מסוכות עם תכלית הענווה ותכלית הנאמנות. יש לנו שבעה ימים למשוך את ההארה הזו, צריך להתפלל על זה טוב טוב, על הפשטות של כל מה שיש סביבנו בסוכות..